המכבסה

לא תאמינו, אבל  לפני שבוע קיבלנו אישור יציאה מהארץ והתגלגלנו עד ללב ת"א. חידדתי את מבטי לפגוש איזה צב1, דודינקה או פקידת מזגנים מרירה, אבל כולם נראו יושבים בסטלבט בבתי קפה וסובאים לביבות בטטה. וואללה, נחמד פה בת"א, אמרתי לג'סטיס.

ואז יצאנו מהאוטו הממוזג.

למשנה שחנינו הערך חצי שעה ושמונים בלוקים מהיעד הבסיסי.

אבל הלחות?

המכוניות?

האופנועים?

הקקי?

כל הדרך חזרה בירכתי את הרוח היבשה שנשבה מהמדבר. זה בית.

שש הופעות* בשלושה ימים. ולפני זה עוד ארבע בשבוע שעבר.

נהייתי צרודה כמו צפרדע

ועייפה כמו היפהפיה הנרדמת בשנה החמישים.

זה למה לא הייתי פה.

*שעת סיפור מאויירת

אצבעות החזק –

ייתכן מאד שמצאתי לי את המשרה השחורה הקטנה לכל קוקטייל עקרת-בית/עובדת עצמאית.

זה כרוך במחקר מעניין, אנשים נחמדים מאד מאד, ולא המון כסף, אבל יותר מכלום. נחזיק אצבעות שיהיה טוב מספיק כדי להמשיך עם זה גם אחרי יולי.

מה שבטוח, אני הולכת להיות עסוקה, וקצת פחות בענייני בלוגיות )-:

היום זה יום הגן האחרון של פטוניה.

ממחר מתחיל החופש הגדול, ואחריו - ילדה בכיתה א'. איך זה יכול להיות?

היא כבר כל כך גדולה ובוגרת, שאני צריכה לצבוט את עצמי.

ולסיום, אחת מחוליו

שמסתכל באקווריום בגן של פטוניה:

"דג, דג, אתה צמא? אתה רוצה לשתות מים?