חבצלת לחצה וממילא התחלתי לחשוב איך יהיה לגלגל את סיפור פגישתי עם ג'סטיס
אבל אי אפשר להבין את זה לפני שמבינים את הקודם- וככה מצאתי את עצמי מתגלגלת עד גיל חמש.
אני הייתי נכדתה העירניקית והרומנטית של ספתא יפה.
הוא היה טרזן.
עם עיניים שחורות מבריקות, שיער ארוך ופרוע ו... טוב. זה בעצם מה שאני זוכרת.
יש לי בראש תמונה שלו מתנדנד מעץ לעץ, אבל מאחר שלא היה ג'ונגל בקיבוץ, אני אצא מההנחה שזה היה רק בדמיוני הפרוע.
הייתי בת חמש והייתי מאוהבת.
בילד הכי מופרע של גן איריס. א', נקרא לו.
הוא לא היה באמת מופרע, אבל אני חושבת שכבר אז צימחו בי ניצני הפסיכולוגית ("אני אטפל בו ואחזיר אותו למוטב ואתרבת את הפרא הזה").
כמה שהייתי מאוהבת בו, בכיתה ב' נהייתי חברה של ב'. זה היה די יוצא דופן, בירושלים של זמנו, שיהיו חברויות בכיתה ב', לא כמו היום. זה עוד יותר יוצא דופן עם חושבים על זה שהוא ככל הנראה היה ילד עילוי שקפץ שלוש כיתות, כך שבחישוב מהיר הוא היה בטח בן שלוש( ?).
הוא נראה כמו אחיו התאום של יוסי בנאי (כמו שהוא נראה כיום), כולל משקפיים עבים כתחתיות כוס – רק בתרגום לילד גוזלי וקטנטן.
חוץ מזה שהיה לו אותו שם כמו לאחי, אני ממש לא יכולה להבין מה מצאתי בו. מלבד זה שהייתי רומנטית, ושאני חושבת שכבר אז השתרשו בי שורשי הפסיכולוגית ("אני אטפל בו ואחזיר אותו למוטב ואחזק ואשמור על הגוזל הקטן והשברירי הזה").
אני חושבת שאחרי חצי שנה כבר נמאס לי ונפרדתי ממנו. אני זוכרת בפירוש רשימה שערכתי עם החלטות השתפרות כמו – 'מהיום אני אכין שיעורים' וזה (כבר אז התחלתי עם זה, מדהים, לא?) וביניהן כתבתי – 'אני אגלה יחס חם לשני הב'תים'. נו, שוין. כנראה שכבר אז הסתפקתי רק בלתת לעצמי המלצות בלי לטרוח למלא אותן.
וחבל, כי למעשה ב' הוא בנה של סופרת ילדים ועיתונאית מצליחה, וח' חברתי שפגשה בו במקרה טוענת שהוא לא רק איש אשכולות, אלא גם שרירי חסון וגברי. טוב, לפחות הטיפול שלי כנראה הצליח.
כשהייתי בכיתה ד' חזרנו לקיבוץ. ואחרי שנתיים של אהבה קודחת במחשכים, אינספור פרחים תלושי עלי כותרת, לחשי נחשים והשבעות אהבה סודיות, בכיתה ו' נהיינו אני וא' חברים. אני הייתי עירניקית שחזרה לקיבוץ, עם שיק, מסתוריות, וחוכמת עולם, וילדה טובה ירושלים. וא' היה הילד המופרע של קבוצת מעיין. טוב, לא המופרע, אבל דיסלקטי עם בעיות למידה בימים שדבר כזה נחשב לחריגות יוצאת דופן. ועדיין הוא היה טרזן בעיני.
אני לא זוכרת דבר אחד שעשינו יחד. לעומת הזוג השני בכיתה שרון ובראד - העולה החדש מארה"ב הברית - שכבר התנשקו, א' טען שאנחנו צעירים מדי, ואפילו לא רצה להחזיק ידיים.
עזבתי אותו, מה יכולתי לעשות?
אני חושבת שזו היתה הפעם הראשונה שבה הבנתי שיש חלומות שהרבה יותר טובים מאשר כשמנסים להגשים אותם במציאות.
(אחר כך, בערך בצבא, פגשתי אותו במקום אחר לגמרי, במיטה שלו, כשהוא בגד בשתי חברותיו איתי.
וגם על זה אני חוששת שעלי לומר בדיוק אותו דבר).
הודעה:
משום מה ישרא לא נותן לי להכנס לבלוגים מסוימים. שצה, פרענקית, קוימ, דוויניו - באמשלכם, תנו להכנס!!! )-:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
