נשענתי אחורה על מסעד הכסא החוליות העדינות בגב שלי התרפקו והתענגו על משטח העץ שנחו עליו , הסתכלתי על המחשב וראיתי את הדסקטופ מלא הפריטים , פתחתי דף חדש בוורד , השענתי את שני מרפקיי על השולחן וטמנתי את פניי בתוך כפות הידיים. אני משפשפת את העיניים שלי חזק וממש יכולה להרגיש את הגולה הגדולה זזה לה מצד לצד זה קצת כואב אבל הכאב הזה נעים וממכר , העברתי שתי אצבעות על הגבות שלי והמשכתי לצפות בעניין בדף המסנוור מלובן שניצב מולי. התיישרתי בחזרה ולא נשענתי , הנחתי את אצבעותיי אחת אחת על המקלדת המלוכלכת , כמה משפטים יצאו לי אבל מחקתי אותם בתנועת ידיים מהירה , כשיצא לי המשפט הנכון התחלתי להשתפך ולהעלם בתוך הדף שבדיוק ברגע הזה הפך לתיבת הסודות הקטנה שלי.
אני כותבת וכותבת מדיי פעם מביטה בהתערמות המילים על הדף בגאווה "כמה כתבתי" חשבתי לעצמי. נראה שהמוזה שלי בשמיים , האצבעות כל כך זריזות אבל כל כך איטיות לעומת גלגל המחשבות שלי שלא מוצא מנוח באותם הרגעים.
נקודה.
השענתי את הגב שלי שוב על מסעד הכסא , הצמדתי את שתי כפות ידיי האחת לשניה וקירבתי אותן עד שהם נגעו בכל אורך פניי הטתי את ראשי קדימה מעט , כבר ראיתי אנשים בסרטים עושים את התנועה הזאת , דמיינתי שברגע זה ממש מצלמים אותי לסרט , הכאב באף עלה והדמעות לא איחרו להופיע.