.You may say I'm a dreamer, but I'm not the only one

וול, פעם היה פה מלא מלא ג'ון/ג'ק. אבל זה גרם לאינטרנט רימון לחסום את הבלוג שלי. אני כל כך מתגעגעת לזמנים שמה שמילא לי את הראש היה ג'ייס ורק ג'ייס. ולא בגלל שהוא חתיך. טוב, גם בגלל זה, אבל לא הייתי בוהה בו כמו משוגעת. אפילו לא ממש דמיינתי איך הוא נראה. אני פשוט, כמו שקורנליה פונקה אמרה, מרגישה אותו. ואני אוהבת אותו כי הוא ראוי לזה. הוא ציני ושנון וסרקסטי, אבל עם זה כל כך עדין ורגיש. והוא מסתיר את זה, מה שהופך אותו ליותר אדיר. והוא אלרגי לשקרים. זה כל כך מדהים. והוא מנגן בפסנתר ואוהב ללכת יחף. והוא אוהב לשבת ולחשוב. אני יודעת עליו הרבה. הרבה מאד. אני אפילו מרגישה זכות לומר שהוא הרונדייל.
אבל ג'ק? אני יודעת עליו שהוא האדם הכי חתיך עלי אדמות, שהוא מהמאה ה51 ושיש לו רובה אדיר. אה, ושהוא ג'ייס בקטעים הצינים, אבל יותר מתון.
זה כל כך לא מספיק. והנה, גם עכשיו אני השארתי תמונה אחת רק כדי שאני אוכל לבהות בו תוך כדי הקלדה.
הממ.. אולי אני בכל זאת אשאיר תמונה אחת. טיפשה שכמוני.
פחח. לקרוא את זה עכשיו גורם לי להרגיש מטומטמת.