אנחנו חיים במדינת ישראל. מדינה דמוקרטית (כביכול)

אנחנו מבקרים את מדינת ישראל, ויותר מזה, אנחנו מבקרים את האנשים שחיים בה, את אורח החיים, את הממשלה, את חברי הכנסת ואת המשטר. 

הדבר שעליו אני רוצה לדבר היום הוא על המשטר.

קראתי איפשהו מישהו שכתב שהדמוקרטיה היא שיטת המשטר הכי פחות גרועה שמוכרת היום. אני לא יודעת בוודאות אם היא אכן הכי פחות גרועה, אבל את שאר המשפט אני בוודאות יודעת: זו שיטת משטר שקיימת כיום. אבל המשפט מנסה להגיד לנו ( מבלי אפילו לדעת את זה בעצמו) יותר מזה: אם תהיה קיימת שיטת משטר חדשה, היא תוכל להיות טובה יותר מהדמוקרטיה. 

לכאן נכנסת הבעיה העיקרית: האם באמת אנו יכולים להמציא שיטת משטר חדשה?

ברור שכן( תשובה מפתיעה)!

האם מהפכות לא קרו עבר בהיסטוריה המוני פעמים? האם לא הומצאו כבר דברים שנראו לפני כן בלתי אפשריים?

הידעתם, שכאשר הקרינו את סרט הקולנוע הראשון נראתה במסך רכבת נוסעת. הצופים, שחשבו שהרכבת נוסעת לכיוונם, קמו ממושבים והתחבאו באחורי האולם. היום אנחנו יכולים לראות על המסך מפלצות מפחידות בסרטי תלת מימד ולדעת בוודאות שזה לא אמיתי ושדבר לא הולך לקרות לנו. אז מעבר לעובדה שהומצא הקולנוע והוכנס לשימוש, גם עברנו שינוי תודעתי, מבלי שבכלל ידענו על כך! קצת מוזר לא?

אם חשבתם שהעולם מושלם, ושמהיום הוא לעולם לא ישתנה ( כי הוא לא מצריך כל שינוי, או פשוט בגלל שאתם חושבים ששינוי זה דבר בלתי אפשרי) - טעיתם!

בעוד מאה שנה (והאמת שגם הרבה פחות) העולם לא יראה כמו שהוא נראה עכשיו, באותה מידה שעכשיו הוא לא נראה כמו שנראה לפני מאה שנה. השאלה היא רק אם אנחנו רוצים שמישהו אחר יבוא וישנה בשבילכם, ונשב, פאסיביים כהרגלנו, נצפה בשינוי המתרחש מול עהעיניים מהכורסה בבית מול הטלוויזיה. אן שניקח חלק פעיל בשינוי. ולמה לנו לעשות את זה? כדי לוודא שהשינוי שמתרחש הוא באמת מה שאנחנו רוצים, ולא עוד פעם חבורה של אנשים אחרים שמכתיבים לנו איך לחיות את החיים, חבורה של אנשים אחרים שקובעים בשבילנו.

אז אם מפריע לנו המשטר במדינה, אולי במקום פשוט לסבול אותו בנאו ננסה לשנות.

יש כמה אפשרויות לשינוי. אפשרי למצוא כל טעות וטעות , כל בעיה במשטר הישראלי ( ויש הרבה כאלה, כמו שאתם וודאי יודעים) ולתקן את הבעיות לאט לאט, אחת אחת. אני לא פוסלת את האפשרות הזאת בכלל. אך לדעתי. דווקא האפשרות השנייה היא המפתה יותר, וגם הטובה יותר:

לנסות ולבנות משטר חדש! תחשבו על האפשרות המדהימה הזאת. במקום לנסות לחפור לעומק ולפתור את כל הבעיות הקטנות, נבנה משטר המבוסס על הפתרון שלהן!

ולמה לדעתי זה כל כך עדיף? למה אני חושבת שעצם השיטה של הדמוקרטיה היא כל כך גרועה , אפילו אם נצליח לפתור כל בעיה ובעיה שאתם מסוגלים לחשוב עליה?

קודם על, כי הדמוקרטיה היא משטר בו מעטים חושבים ומחליטים בשביל ההמונים. אפילו אם עשית את ״חובתך״ בתור אזרח טוב של המדינה, וטרחת לבוא לקלפי ולהצביע למפלגה הטובה בעיניך, אתה עדיין לא אחראי לחוקים עצמם. האחראים הם, במקרה שלנו, 120 אנשים, ואין לך כל הבטחה שהדעה של אפילו אחד מהם דומה לזו שלך.

אבל יותר מזה, הדמוקרטיה על פי הגדרתה היא שלטון של הרוב( אם נתעלם לרגע מאלה שנשללת מהם הזכות להצביע. כלומר, הדמוקרטיה רוצה את מה שהרוב רוצה. לכאורה אם נצליח להביא את הדמוקרטיה בישראל להיות משטר שאכן עושה ופועל לפי מה שהרוב רוצה, הכל יהיה טוב, נגיע למשטר האידאלי מבחינתנו. אחרי המשפט הבא אתם כנראה תפסיקו לחשוב ככה: הדמוקרטיה רוצה את מה שהרוב רוצה, לא את מה שהרוב צריך , ובטח ובטח לא את מה שטוב לרוב.

מדוע? כי אדם לא תמיד יודע מה טוב לעצמו, וזה משפט שלדעתי קשה מאוד להתווכח איתו.

תגיבו לי ותכתבו את כל מה שעולה על דעתכם (אל תשאירו אותי לנסות לנחש אותה)

מוסר זה מושג שברור לכולנו שהוא קיים. הבעיה איתו היא שאנחנו לא באמת מסוגלים להגדיר מה הוא. ובכל זאת, יש דברים שמובן לנו מאליו שהם מוסריים או לא מוסריים. אבל מה קורה עם כל הדברים שבאמצע? אלה השנויים במחלוקת, שאף אחד לא באמת מצליח לקבוע אם הוא מוסרי או לא?
כאשר דיברתי על כך עם כמה אנשים, הגענו להגדרה מעניינת: אדם מוסרי הוא אדם שיש לו ייסורי מצפון. כאן נשאלת השאלה: האם אדם הפועל על פי "ערכי המוסר" רק כדי לא להגיע לייסורי המצפון, כלומר על מנת לא להרגיש רע עם עצמו, הוא אדם מוסרי? או שמא, על האדם לפעול למען קידום ערכי העזרה והמוסר עצמם, ללא כל אגואיזם בפעולותיו (מבחינה תיאורטית, שכן לא מובטח לנו שבכלל נמצא אדם כזה)?
אחד מהדברים ששנוי במחלוקת דווקא מהסיבה הזאת הוא העזרה לזולת. זה די מובן וברור שעזרה לזולת היא מעשה טוב ודבר מוסרי. השאלה היא האם ישנם מניעים מהם היא צריכה להיעשות?
כלומר, אם אני מתנדבת במוסד מסויים, אבל עושה את זה רק כי זה נותן לי הרגשה טובה, ולא כי אני רוצה לעזור לאחרים, האם זה אומר שאני אדם טוב ומוסרי, או שמא אדם אגואיסטי שחושב רק על עצמו?
אפשרי לשאול את אותה השאלה גם על תורמים גדולים: אם אדם עשיר תורם הרבה מאוד כסף לפרוייקט כלשהו שתורם לקהילה, אבל רוצה את שמו על הפרוייקט, האם זה הופך אותו לאדם נדיב וטוב, או לאדם שרק הפרסום מענין אותו?
מוזמנים להגיב, מעניין אותי לשמוע מה דעתכם.