וידוייה של אלטר אגו

מאז שהוא התחיל ללמוד, שכבנו פעמיים.

הפעם השנייה היתה שלשום, אחרי שלושה שבועות של התנזרות. זה היה מוזר, לא הרגשתי כלום. זה היה מכני לחלוטין. הרגשתי אותו נכנס ויוצא, אבל התשוקה שיש בינינו בדרך כלל היתה חסרה.

אני מניחה שאפשר להבין את זה, שנינו היינו עייפים והיה כבר מאוחר בלילה. הוא בקושי ישן, הוא לומד מתמטיקה ונותנים לו הרבה מאוד שיעורי בית. כל לילה הוא ער עד 2 כדי להספיק הכל בשביל שנוכל להיפגש בשישי. מעבר לזה הוא גם ממשיך ללכת למכון הכושר כמו לפני הלימודים, כי באמת חבל להזניח גוף כמו שלו.

אני מבינה אותו ואני רוצה לתמוך בו. החלטנו שלא ניתן לשני סמסטרים קשים שבהם הוא לומד חדו"א להרוס לנו את הקשר. הרי אנחנו רוצים להתחתן. זה טיפשי להתרחק אחד מהשנייה בגלל עייפות, אפילו אם זה אומר שבינתיים יש יובש בתחום הפיזי.

ישנתי אצלו, הוא נרדם ואני פשוט לא הפסקתי לבכות במשך שעה, בשקט בשקט כדי שלא יתעורר. אני אוהבת אותו ואני רוצה רק אותו, אבל בינתיים קשה לי. קשה לי לראות אותו פעם בשבוע, קשה לי עם זה שאנחנו לא ממש שוכבים. קשה לי עם זה שאין לנו כוח לעשות שום דבר מעניין כשאנחנו נפגשים.

אני רק רוצה שהשנה הזו תעבור כמה שיותר מהר.

בינתיים השבועות עוברים באיטיות בלתי נסבלת בלעדיו.