קינג ג’’ורג’’ פינת הנביאים

תופעת המסטולון והמבסוטון וכל שאר הסמים ה"חוקיים" עברה כל ביקורת.

בהליכה קצרה על אלנבי, מפינת קינג ג'ורג' עד פינת הירקון (ואפילו עד פינת בן יהודה) יש לא פחות מעשר חנויות, כוכים, לקניית כמויות כאלו ואחרות של הדבר הזה.

זה שזה חוקי לא עושה את זה בסדר.

ואני לא אתחסד, בתקופה שעישנתי סמים קלים, עישנתי גם את הגועל נפש הזה.

זה זול, זה זמין וזה עושה את העבודה.

אבל זה כימיקלים.

ובתור אחת שלא דוגלת בכימיקלים, מבחינתי זה יהרג ובל יעבור לעשן את זה.

יש לי מכרה, ששונאת כימיקלים אבל מעשנת את זה בכמויות עצומות.

הסברתי לה שזה עלים של אלוהים-יודע-מה (כנראה חובזה, אגב) בתוספת כימיקלים שמהם עושים חגיגת.

היא מסרבת להאמין בזה, אבל היי, מי אני שאשפוט?

תופעות הלוואי של זה משעשעות, אגב.

לרוב: חום, לחץ דם גבוה, דופק חזק, הקאות, סחרחורות וכהנה וכהנה.

זה מטשטש את המעשן וגורם לו להרגיש יותר בטוח בעצמו ויותר מהיר וחד מחשבה למרות שהתוצאה הפוכה.

באחת הפעמים הבודדות בהן עישנתי את הג'יפה הזאת (מהסוג שנקרא "ספיידרמן", לתוהים), הרגשתי שהכל זז בסלואו-מושן.

זה היה משעשע משהו. שמעתי את עצמי מדברת והמחשבה הייתה הרבה יותר מהירה מהדיבור.

ניגנתי בגיטרה שירים שלא הצלחתי כמעט אף פעם לנגן, והצלחתי בצורה מעולה.

ושלא תחשבו לרגע שאני מעודדת עישון של הזוועה בשקית הזאת, ממש לא!

אבל אם כבר, עדיף לעשן על פני לשתות אלכוהול.

פחות ממכר ופחות מסוכן.

אזהרה חשובה לכל המעשנים והמעשנות ואלו שחושבים לעשן: 

לא מיועד לנשים בהריון, לאנשים שנוטלים תאופות פסיכיאטריות ולבעלי לחץ דם גבוה או אסטמה!

זה מסוכן לכם!!!

בברכת בוקר נפלא,

נועה

בשיטוטי באיזור הדיזינגוף סנטר פגשתי קבוצת ילדים "חורגים" שכאלה. ילדים מקסימים שלא מצליחים להיות "נורמאלים".

י' היא אחת מהם.

י' בת ה-15 היא "ילדת סנטר" כבר שלוש שנים.

היא באה ממשפחה אמידה וחמה מתל אביב אבל מתחברת, לדבריה, לכל החבר'ה שמסתובבים בסנטר.

פגשתי אותה בפעם הראשונה לפני שלוש שנים ולא אהבתי את מה שראיתי. היא הזכירה לי אותי בגילה.

לפני חצי שנה פגשתי אותה שוב, ילדה יפה ומטופחת, חכמה כמו שד, ויש לה הרבה מה להגיד על החיים.

י' מעשנת מגיל 13 סיגריות ומגיל 14 גם חשיש.

היא שותה ועושה סקס.

כשהייתי בגילה ובמצבה נראיתי והתנהגתי דומה.

באחת השיחות שהיו לי איתה, דיברנו על דרכים לשקם אותה.

או כמו שהיא קראה לזה ואני הוחמאתי להפליא: "להפוך אותה להיות אני."

אזקוף לזכותי את זה שהיא הפסיקה לעשן חשיש, כמעט ולא שותה אלכוהול והתחילה לעשות דיאטה.

כשפגשתי בה לפני יומיים היא החליטה להציג אותי בפני ההורים שלה.

זוג מקסים וחביב.

האבא יוצא צבא, שמנמן וחייכן, דואג ומבין והכי חשוב - אוהב.

האימא מדריכת יוגה, יפהפיה, חמה וחכמה.

האבא הביע את דאגתו כלפי י' בטענות שהיא הורסת את עצמה.

הרגעתי אותו בהסבר שגם אני הייתי כזאת והנה, אני עוברת עכשיו לגור עם החבר, יש לי עבודה מסודרת והחיים מחייכים אליי באופן כללי.

י' ואני מדברות בטלפון על בסיס כמעט יומי וכל בעיה שיש לה או לחברותיה, היא פונה אליי.

למשל, חברתה ע' שכבה עם בן זוגה מזה שלושה חודשים אך הקונדום נקרע.

היא פחדה שלא ספרה את הימים נכון ושהיא בהריון.

כעבור ארבע דקות בערך קנינו בדיקת הריון והתוצאה יצאה שלילית.

בתמיכתי היא התקשרה לאביה וסיפרה לו שהיא ובן זוגה שוכבים ושהיה חשש שמא נכנסה להריון.

חשוב לי לציין שמדובר בנערה בת 14 ושהיא אינה מדברת עם אביה באופן שוטף.

האב הדואג הגיע לדיזינגוף סנטר וישב לדבר עם ע' הלחוצה.

לאחר מכן הם יצאו מהקניון מחובקים ומחייכים.

כשראיתי אותה לאחר מכן היא ביקשה למסור תודה מאביה ושהוא סומך עליה יותר כי היא סיפרה לו.

אני אוהבת לעזור לנערות במצבן כי לי לא היה מי שינחה אותי ויכוון אותי הלאה.

אני שמחה בשבילן שיש להן כתף כזאת להקשבה.

בנושא דומה אך שונה בתכלית.

מכר שלי, ו', בן 22 והומלס.

הוא מסתובב בתל אביב ללא תכלית, שותה ומעשן סמים.

באחד מהמפגשים איתו גונבה שמועה עם בסיס לאוזניי שהוא שכב עם ילדה צעירה מאוד כשהיא תחת השפעה של כמויות עצומות של אלכוהול.

עירבתי את אימה של הנערה בנושא והבדיקות המתבקשות בוצעו.

הפחד הכי גדול היה שהיא תכחיש שהדבר קרה בכלל.

וכמובן, כצפוי, הנערה הכחישה.

אך היו מספיק עדי ראייה ושמיעה שמוכנים להעחד על הדבר.

אימה של הנערה הגישה תלונה על אותו בחור אך טרם נעשה דבר מה בנידון.

כואב לי שישנם גברים שכל-כך נואשים לפירוק היצרים שלהם שהם הולכים ושוכבים עם נערות שיכורות ללא רצונן.

ויש כל-כך הרבה מקרים כאלו.

מיותר לציין כמובן, שאותו ו' המפורסם מסרב לדבר איתי מאז הדיווח,  והצהיר ברבים שאם אדרוך עוד פעם אחת בדיזינגוף סנטר אני אתחרט על כך.

הוא דאג לאיים שירצח אותי ושישלח לבן זוגי את הראש שלי על מגש.

אני מתעלמת מהדבר בחיוך ןבחיבה.

הבחור אינו כשיר נפשית לעמוד לדין וחי בסרט פסיכוטי כלשהוא.

הוא גר ברחובות ומשתמש בסמים ובאלכוהול מגיל צעיר יחסית.

אין טעם לנסות לאשפז אותו.

אני רק מקווה שההורים שלו, זוג אמיד ונחמד מק.מלאכי, יתעשתו וידאגו לו.

על אנשים כאלו נשאר רק לרחם.

באחד משיטוטי ראיתי קבוצה של נערים בעלי עבודות ודירה, שפשוט אוהבים את החיים הללו.

צפיתי והזדעזעתי קלות אבל שיבושם להם.

קינג ג'ורג' פינת הנביאים. תל אביב. שבת. חם.

אפשר לחתוך את הלחות בסכין.

חיוך של מלצרית מבזיק לי מוכר.

הוא מזכיר לי את אנג'ל.

אנג'ל עבדה במועדון חשפנות בתקופה שהכרתי אותה.

היה לה שיער חום חלק וקצר, עיניים גדולות, חזה קטן וישבן יפה.

היה לה חיוך עצוב מאוד. גם עם הצחוק והמשחק של הקלילות.

הכרתי אותה כשהיא ביקשה ממני סיגריה בקפה שבו אני יושבת עכשיו.

אני הייתי אחרי משמרת לילה בפאב, היא בדיוק סיימה משמרת במועדון.

ישבתי מכורבלת בשמיכת פליז וקראתי ספר. האלכימאי.

היא התיישבה בשולחן לידי וביקשה סיגריה.

ראיתי שמשהו עובר עליה. הצעתי לה להצטרף אליי לתה וסיגריה.

היא התיישבה איתי והתחלנו לדבר.

"אנג'ל."

חיוך. סיגריה דלוקה בין שפתיים מבריקות. עיניים עצובות.

"נועה"

מזגתי תה לכוס ונתתי לה.

מלצרית עברה וביקשתי עוד שמיכה.

אנג'ל חייכה בחום. העיניים עדיין היו עצובות.

"משמרת קשה?" שאלתי אותה.

"חיים קשים." היא אמרה.

דיברנו כמעט שעתיים.

היא המשיכה להיראות עצובה.

באותו זמן גרתי עם שותפה כך שלא יכולתי להביא אותה אליי.

הלכנו אליה לדירה.

יותר מחמש שעות דיברנו עד שנרדמנו מכורבלות בפליזים על הספה שלה מול המפזר חום.

כשקמנו בערב היא שאלה לאן.

אמרתי לה שאני צריכה לחזור לדירה. להתארגן.

היא חיבקה אותי בחום.

"את הראשונה שלא שפטה."

ככה. בפשטות.

"את הראשונה שלא ניסתה"

אמרתי לה וירדתי בצעד קליל במדרגות.

שבוע אחר כך פגשתי אותה במועדון.

היה משעשע.

כבר מהשנייה שנכנסתי היא רצה אליי כאילו אני לקוחה קבועה שלה.

לקחתי אותה אחרי המשמרת לדירה שלי. השותפה הייתה אצל ההורים לסוף שבוע.

זה היה לילה יפה, מלא אהבה.

לא הזדיינו. התעלסנו.

עד היום אני ואנג'ל נפגשות ללילות יפים כאלו, פעם אצלי ופעם אצלה.

אף פעם לא חזק. אף פעם לא בכוח.

הכל יפה ועדין ומתוק.

כזיכרון של אותו בוקר חורפי.