קינג ג’’ורג’’ פינת הנביאים

קינג ג'ורג' פינת הנביאים. תל אביב. שבת. חם.

אפשר לחתוך את הלחות בסכין.

חיוך של מלצרית מבזיק לי מוכר.

הוא מזכיר לי את אנג'ל.

אנג'ל עבדה במועדון חשפנות בתקופה שהכרתי אותה.

היה לה שיער חום חלק וקצר, עיניים גדולות, חזה קטן וישבן יפה.

היה לה חיוך עצוב מאוד. גם עם הצחוק והמשחק של הקלילות.

הכרתי אותה כשהיא ביקשה ממני סיגריה בקפה שבו אני יושבת עכשיו.

אני הייתי אחרי משמרת לילה בפאב, היא בדיוק סיימה משמרת במועדון.

ישבתי מכורבלת בשמיכת פליז וקראתי ספר. האלכימאי.

היא התיישבה בשולחן לידי וביקשה סיגריה.

ראיתי שמשהו עובר עליה. הצעתי לה להצטרף אליי לתה וסיגריה.

היא התיישבה איתי והתחלנו לדבר.

"אנג'ל."

חיוך. סיגריה דלוקה בין שפתיים מבריקות. עיניים עצובות.

"נועה"

מזגתי תה לכוס ונתתי לה.

מלצרית עברה וביקשתי עוד שמיכה.

אנג'ל חייכה בחום. העיניים עדיין היו עצובות.

"משמרת קשה?" שאלתי אותה.

"חיים קשים." היא אמרה.

דיברנו כמעט שעתיים.

היא המשיכה להיראות עצובה.

באותו זמן גרתי עם שותפה כך שלא יכולתי להביא אותה אליי.

הלכנו אליה לדירה.

יותר מחמש שעות דיברנו עד שנרדמנו מכורבלות בפליזים על הספה שלה מול המפזר חום.

כשקמנו בערב היא שאלה לאן.

אמרתי לה שאני צריכה לחזור לדירה. להתארגן.

היא חיבקה אותי בחום.

"את הראשונה שלא שפטה."

ככה. בפשטות.

"את הראשונה שלא ניסתה"

אמרתי לה וירדתי בצעד קליל במדרגות.

שבוע אחר כך פגשתי אותה במועדון.

היה משעשע.

כבר מהשנייה שנכנסתי היא רצה אליי כאילו אני לקוחה קבועה שלה.

לקחתי אותה אחרי המשמרת לדירה שלי. השותפה הייתה אצל ההורים לסוף שבוע.

זה היה לילה יפה, מלא אהבה.

לא הזדיינו. התעלסנו.

עד היום אני ואנג'ל נפגשות ללילות יפים כאלו, פעם אצלי ופעם אצלה.

אף פעם לא חזק. אף פעם לא בכוח.

הכל יפה ועדין ומתוק.

כזיכרון של אותו בוקר חורפי.