עברנו, אני והזוגי, לגור בעיר הכי מנותקת. באילת.
שמח לי פה, כבר יש לי ידידה חדשה, מתחילים איתי בלי הפסקה, ואני מקווה למצוא עבודה עד יום שני לכל המאוחר.
אני ממש אוהבת את העיר הזאת, למרות הניתוק והחום.
אפילו כבר יש לי נהג מונית קבוע.
באילת אין ממש אוטובוסים. אבל המוניות זה 15-20 שקלים, לא יותר.
אתמול חנכנו את הדירה, בישלתי לנו.
עוף עם עגבניות, שום ובצל ופסטה.
היה טעים.
הידידה החדשה הזמינה אותנו לשתות אצלה היום.
הזוגי בטח לא ירצה אבל ישלח אותי בחיוך.
אני אעבוד בשבוע הקרוב כחלק מצוות הבידור של אחד המלונות הזולים יותר.
להחליף את אחותה של הידידה בזמן שהיא ביוון.
1200 שקלים, על חמישה ימי עבודה. אני לא חושבת שמישהו היה מסרב לעשות 240 שקלים ליום עבודה שנמשך 4 שעות עבודה פיסית ועוד כמה שעות לשבת על התחת ולהשתזף או בריכה או מכון כושר.
אח, אילת. בחיי שזה מרגיש כמו ווגאס.
הזוגי בעבודה עכשיו אבל כשהוא יגיע, הוא יתקלח ונלך לאכול.
אני כל כך מתגעגעת אליו.
אני כל כך אוהבת אותו.
אני רוצה להתחתן איתו אבל אני יודעת שהוא לא יציע לי לפחות בשנה-שנתיים-שלוש הקרובות.
אולי אני אפילו אציע לו.
אני רוצה ילדים, חתונה, בית, עבודה, אולי אפילו כלבלב. לא בהכרח בסדר הרשום.
הלכתי לבשל ארוחת שישי.
אולי אפילו אדליק נרות.
שבת שלום ומבורך יקרים שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
