סיפור בהמשכים- סוד בהפתעה :)

"ראיתי אותו, יותר נכון ראיתי רק את הגוף שלו. ראיתי נורא במעורפל, הוא לבש חליפה שחורה."

"-איפה הייתם?"

"- אני לא יודעת, כל מה שראיתי זה היה רק עננים לבנים, עננים לבנים בכל מקום"

"את זוכרת את ההרגשה שהייתה לך?"

"- כן זאת הייתה מין הרגשה כזאת טובה, הרגשתי בטוחה, הרגשתי כאילו אני מכירה את הבן אדם הזה"

"ואת מכירה?"

"- אני לא יודעת! אני לא מצליחה להיזכר אם ראיתי את הפנים שלו בחלום"

"רוני את איתי?" מר גלן שאל

"מה?" עניתי בקול חלש, זה היה השעה שש בבוקר, עזרתי לשכן
שלנו מר גלן לפתוח את הבית קפה השכונתי לפני אני יוצאת לבית ספר.

"שאלתי אותך אם את איתי אבל כנראה שקיבלתי את התשובה שלי" אמר מר גלן בגיחוך קטן ולחיוך שלו הפעם נוסף שורה של שיניים לבנות, ישרות ומבריקות. מר גלן היה תמיד נחמד לאנשים אבל הוא תמיד אמר שיש לו חיבה מיוחדת אליי, הוא אומר שזה בגלל השיער החום בהיר והעיניים הירוקות שמזכירות לו את אשתו , אבל זה היה תמיד ברור שהוא ידע שאני שונה מכל ילד אחר באנגליה.

"מצטערת" אמרתי עם חיוך קטן תוך כדי שהורדתי כיסאות מהשולחן, הייתי נורא עייפה ישנתי אתמול שלוש שעות.

"מה עם אמא שלך? היא מרגישה יותר טוב ?" מר גלן שאל

"-כן אתמול דון לקח אותה לרופא לקחת את הזריקות שלה." דון זה האח הגדול שלי, הוא גדול ממני בשש שנים, ומאז גיל 18 הוא עוזר לאמא שלי בכל מה שקשור למחלה שלה, עכשיו שגם אני עוד מעט בת 18 אני מנסה כמה שיותר לעזור לה עם מטלות בבית, אמא שלי כל הזמן כועסת עלינו שאנחנו לא נותנים לה לעשות דברים לבד.

"ומה עם ריאן? מתי הוא חוזר מארה"ב?" שאל מר גלן בהתעניינות רבה. ראין הוא האח הבכור שלי ושל דון הוא גדול ממני ב9 שנים, הוא וחברה שלו הלכו לטייל קצת ולבקר חברים שעברו לשם.

"עוד שבוע" עניתי והלכתי לדלפק והעברתי עליו סמרטוט, כשמר גלן אמר את השם של ריאן נזכרתי בשיחה של אמא שלי איתו כשהם דיברנו דרך הסקייפ

"אמא אם את רוצה זאת לא תהיה בעיה, רק תגידי אנחנו נקדים את התאריך של החזרה לארץ"

"-ראין תרגע, אני בסדר גמור זה רק חום, זה לא כאילו אני חולה בסרטן או משהו כזה!"

"אמא, את לא יכולה להתעלם מהמחלה שלך."

"אני לא, אני רק לא נותנת לזה להפריע לי יותר מידי, עובדה שאני עדין מסוגלת לעבוד כמו שצריך."

"טוב סיימנו פה, תודה רוני נתראה מחר?" מר גלן שאל אותי

"בטח" אמרתי ולקחתי את התיק שלי מהחדר האחורי , איפה שכל המלצרים שמים את הדברים שלהם.

"בהצלחה ביום הראשון " מר גלן בירך אותי ואני יצאתי לרחובות לונדון.

היה נורא קר כבר היה שבע וחצי בבוקר ויש לי רק חצי שעה להספיק להגיע לבית ספר. זאת השנה האחרונה שלי בתיכון, חיכיתי
לזה המון. אני לא תלמידה בולטת במיוחד בחברה, גם אצל המורים לא אבל יש רק מורה אחת
שאני אוהבת ואני מצטיינת בשיעורים שלה, גברת גולדפילד היא המורה שלי לשיעורי
היסטוריה ואזרחות. היא הבן אדם הכי מעניין שהכרתי בחיים שלי חוץ מאת אמא שלי.  היא שונה מכל המורים, כשסיפרתי לכל המורים מה שאני רוצה לעשות כשאני אהיה בוגרת זה להיות כתבת כולם הסתכלו עליי בחיוך משעשע אבל היא, היא היחידה שהסתכלה לי בעיניים וחייכה חיוך מאמין. רק איתה אני יכולה לפתח איתה שיחות מעמיקות על אקטואליה, כל שאר המורים רק רוצים להעביר את החומר ושנכתוב אותו במבחן וזהו.

"רוני!" שמעתי קריאה מאחוריי, הסתובבתי לראות מי זה וראיתי שזאת חברה שלי ויקי, אני מכירה אותה מאז שהתחלתי תיכון, בהתחלה לא ממש התחברנו אבל אחריי שהלכתי לכנס של מחלת "לימפאדמה" כדי שאני אלמד יותר על המחלה של אמא שלי ראיתי אותה שם ומסתבר שלאבא שלה יש אותו דבר ומשם התקרבנו אחת לשנייה וזאת הייתה הפעם ראשונה שהתקרבתי כלכך לבן אדם.

"ויקי!" צעקתי באותו קול צפצפני שויקי צעקה, ויקי רצה אלי בחיבוק גדול, היא נסעה לכל החופש הגדול לפריס.

"את לא מבינה איזה כיף בפריס, מלא בנים , מלא אוכל ,ו-ואי בגדים! כמה בגדים ! ואל תחשבי ששחכי אותך כמובן שקניתי לך מזכרת !"  ויקי כל כך התלהבה והביאה לי שקית עם לוגו של
גוצ'י.

"וואוו ויקי זה גוצ'י ! איך יכולת ? זה בטח עלה לך המון" אני לא יכולתי לקחת ממנה את זה,

זה גוצ'י !

"אויש באמת ! זה יעליב אותי אם לא תקחי, זה לא כאילו יש לי בעיה עם כסף" ויקי אמרה עם חיוך ענקי, לפני שהמחלה של אבא של ויקי התפשטה הוא ניהל מגזין אופנה ועכשיו אמא של ויקי מנהלת במקומו.

"ואו זה הנעליים הכי יפות שראיי בחיים שלי !" אמרתי תוך כדי שאני מוציאה את הקופסא מהשקית. הנעליים היו פלטפורמה גדולות בצבע שחור עם שרוכים. לויקי תמיד היה טעם טוב בבגדים, היא ירשה את זה מאמא שלה, אין פלא שהיא מנהלת מגזין אופנה.

"זה ברור לך שאת לובשת את זה הערב למועדון" ויקי אמרה לי ושתינו נכנסנו למבנה של התיכון לכיוון הלוקרים לים את השקית.

"אני לא יודעת אם אני באה בכלל" אמרתי לה והיא הסתכלה עליי במבט של את-לא-רצינית. כמה ילדים מהכיתה קבעו שנלך למועדון לכבוד היום הראשון של השנה האחרונה שלנו בתיכון.

"למה? רוני זאת השנה האחרונה שלנו ! אנחנו צריכות לבלות, להנות, לעשות חיים!"

"- כן אבל לא נראה לי שאשלי תשמח אם אני אהיה שם" קטעתי אותה. נכון תמיד יש את הילדה  הבלונדינית שמתנהגת כמו כלבה? אז תכירו את אשלי הכלבה הבלונדינית שלי.

"- אויש רוני כאילו זאת באמת הסיבה, וחוץ מזה שימי זין עליה ! היא לא יכולה להחליט מי בא או לא" ויקי צעקה ואני השתקתי אותי.

"תקשיבי, אני לא מתאימה למקומות האלה אוקיי?" לחשתי לה ונכנסנו לכיתה. ו-ויקי פשוט גילגלה עיניים. אני התיישבתי בשולחן שבצד בשורה השנייה ליד החלון ו-ויקי מאחורי ישבה ליד ג'ק, חבר שלה כבר שנתיים. הכיתה נשארה אותה כיתה, וכולם ישבו באותם מקומות רק שמי שהייתה אמורה לשבת לידי עברה דירה, קראו לה דנה, והיא עברה לישראל, בגלל עבודה של אבא שלה. כמובן שאשלי ישבה מאחור ליד ג'ן, שנה שעברה ג'ן עברה לבית ספר שלנו והבינה מהר מאוד שכדי להצליח בבית ספר שלנו צריך להיות מקושר לחזקים וישר נהפכה להיות הכלבה הקטנה של אשלי.

"כולם להיות בשקט!" גברת ג'ונס צעקה כשהיא נכנסה לכיתה, גברת ג'ונס הייתה אישה מבוגרת עם שיער צבוע בצבע כתום קצוץ , למרת הגובה הנמוך שלה היא צעקה המון, לי היא תמיד הזכירה כלב פנצ'ר שעם כל הגודל שלו הוא נובח הרבה. ואחריי שגברת ג'ונס נכנסה עם פנים זועות היא עמדה מאחורי השלוחן שלה עם חיוך שחשף שיניים ישרות. "שלום לכולם, אני מריה ג'ונס מי שאל זוכר אבל בשבילכם אני תמיד אהיה גברת ג'ונס" היא אמרה ורשמה את שמה על הלוח. ופתאום נשמע דפיקות על הדלת והמזכירה של בית הספר נכנסה,

"סליחה על ההפרעה גברת ג'ונס, זה בשבילך." היא אמרה בקול רגוע והביאה לה פתק.

"כולם להכיר תלמיד חדש מארה"ב מייק. הוא עבר עם המשפחה שלו לפני חודש לאנגליה ואתם הולכים לתת לו קבלת פנים כמו שאנגלים יודעים לתת!" היא אמרה בחיוך גדול.

"מה בציניות ובקור?" אמר דן, ילד שתמיד יש לו מה לומר על כל דבר.

"כנס חמודי." אמרה המזכירה ופתחה את הדלת כדי שמייק מארה"ב
יכנס, ואז נער עם שיער חום כהה מתולתל ועיניים כחולות נכנס לכיתה, הוא נראה ילד
טוב כזה, רואים שהוא בא מבית טוב. כמובן שהבנתי שהוא הולך לשבת לידי אני היחידה עם
המקום הפנוי בכיתה."ג'ק תעבור ליד רוני, ואתה מייק תעבור ליד ויקי, ויקי תרימי

יד." זה היה מפתיע. אני כבר חשבתי שמייק הולך לשבת לידי נכיר אחד את השני
יותר לעומק אני אדלק עליו ומסתבר שהוא היה דלוק עליי ואז נתנשק בתשוקה ונחיה באושר
ועושר עד עצם היום הזה. "רוני את תעשי סיור למייק בבית ספר" אוי הנה זה.