אמא של אנה ישבה מולי כאשר הבת שנתיים שלה מתרוצצת מסביבה וסיפרה לי שבעלה כבר 3 פעמים נסע
דניאל השכנה שלנו, מנהלת טבלת ייאוש, מסיבת חצי הדרך, עדכונים קבועים בפייסבוק על כל דבר, וכבר כמעט 6 שנים מנהלת את הבית שלה לבד
on and off
בגן אחד שבדקנו לבלונדה הייתה ילדה בת 4 ששני ההורים שלה נסעו לחו״ל, הסבירו לנו שאם שני ההורים חיילים והם יסעו בתורות אז הם לא ייפגשו לעולם ולכן החליטו לנסוע בו זמנית
בכיתה של הבעל יש חיילת שהשאירה את הילדים שלה במקום אחר כדי לבוא ללימודים הצבאיים כאן.
תמיד חשבתי שבעל שמגיע הביתה רק בסופי שבוע או במקרה הגרוע כל סוף שבוע שני זה סוף העולם (רוב הזמן:)) עד שפגשתי את נשות הקבע האמריקאיות.
והתברר לי שזה לא רק בסדרות טלוויזיה. החיים האמיתיים של המשפחות הצבאיות האמריקאיות הם לא פשוטים בלשון המעטה.
כל חייל נוסע כמה פעם למה שנקרא כאן: deployment , זה השירות הקרבי שלהם, והוא תמיד באיזה יעד ״אקזוטי מבוקש״ באסיה/אפריקה/אי בודד בקיצור מהמקומות שזורקים עלינו טילים לרוב...וחם וחולי כמובן.
המינימום זמן שהם נוסעים הוא כ8-10 חודשים אבל לרוב זה סביב ה14-16 חודשים.
הנשים והילדים נשארים כאן, בבית, ומנסים לנהל חיים רגילים,לנהל מערכת יחסים בסקייפ ובטלפון ולהסביר לילד בן השנתיים שלהם שהאיש במחשב אמור להיות האיש המרכזי בחייהם בשנה הבאה כשהוא ישוב.
תוסיפו לזה את העניין שאף אחד לא גר פה קרוב למשפחה שלו, הם עוברים דירה בין בסיסים ברחבי ארה״ב כל כמה שנים וקיבלתם מתכון בטוח למשהו שאני לא בטוחה שאפשר לקרוא לו חיים, וכל זאת כמובן כדי שארה״ב והצבא שלה ינסו לתקן (לטענתם) את כל המדינות חור האלו בכל העולם ולנסות לגרום להם להפסיק להיות סוררות... ובכן, בהצלחה.
אני אקח איתי חזרה הביתה את ההרגשה שאנחנו משפחה מתפקדת לחלוטין (הי, הכל יחסי בחיים,לא?), שהכי כיף לגור במדינה קטנה כי תמיד מישהו שאתה מכיר גר באזור שלך או ביישוב שלך ויש עזרה, ושלדעת שאתה מקריב (אני מעדיפה לקרוא לזה השקעה לטווח ארוך) זה למען המדינה שלך ולא עבור אף אחד אחר.
אתמול בערב קרה דבר מרגש, הבעל של דניאל השכנה חזר מאפגניסטן, אחר 11 חודשים, חודשיים לפני הזמן המתוכנן, ופגש את הילדים שלו, אלה וג׳ון בשדה תעופה, אמא שלהם עשתה להם הפתעה, הם לא ידעו מי מגיע. עקבתי אחרי כל פוסט שלה בפייסבוק ביממה האחרונה באדיקות והינה זה הגיע.
ואני, אני מחכה בסבלנות שהדלת תיפתח לפגוש את השכן החדש, בינתיים אני מבסוטה על השלט.
Welcome home שכן!
Dorothy in wonderland
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Little Dorothy