"אין סיכוי שתחזיקי מעמד בלי לעבוד יותר מכמה חודשים בודדים!"
"אני נותן לך חודשיים עד שאת מתחילה לחלטר עבודות באינטרנט!"
"את בטוחה שתצליחי לא לעשות כלום?"
אלו רק חלק מהמשפטים הקבועים ששמעתי מכם כאשר גיליתם לאן אני נוסעת, וכי בעצם מדובר בשנת חופש עבורי (אם כי הבעל לא מאוד מסכן גם כן).
זה נכון שאני מאוד אוהבת לעבוד, אני אוהבת לעשות הרבה דברים ביחד ובו זמנית, ואני אוהבת לדחוף את האף שלי לכמה שיותר עניינים - ואם אפשר לכמה בבת אחת, אז הכי כיף.
אז הגענו, התארגנו, פגשנו, הכרנו, הכנסנו את הילדים למסגרת, טסנו, טיילנו, בדקנו, אירחנו ועכשיו זה מגיע! זה קרוב, אני כבר ממש מריחה את זה, המילה הזאת שכולם לא כל כך אוהבים בדרך כלל אבל לפעמים אנחנו ממש, אבל ממש רוצים אותה בחזרה אלינו (בעיקר אחרי החגים): WAIT FOR IT: שיגרה!
אז נכון יש לי שני ילדים על הראש אבל זה המצב של הרבה אנשים, אם לא רובם בסופו של דבר, ולכן - זה לא נחשב עבודה
אז נכון יש לי הרבה אירועים חברתיים ואני יוצאת הרבה, ביום ובלילה - אבל זה אמור להיות כיף ולכן - זה לא נחשב עבודה
אז נכון אני עוזרת לפחות פעם ביום לחבר/מכר/חבר בפייסבוק (כי סקלה אחרת של חברים...) באיזה רעיון או מיזם אבל זה בכיף - אז זה לא נחשב עבודה
ולכן החלטתי למצוא לי משהו שייחשב עבודה, אבל משהו מקומי, שאני אוכל להגיד שהתחברתי לmid west ועשיתי משהו כמו האמריקאיות עושות שהן יושבות בבית, והאמת מצאתי אותם די בקלות. הם פשוט היו בכל מקום: בדואר, במייל, בפייסבוק, על הדלת שלי, בסופר, בחנות וגם בסמס. זה נראה כל כך פשוט, כל כך מתבקש, אני רק יעבוד על זה קצת יעשה סדר ואני אדע בדיוק איך זה עובד ואיך להשתמש בהם.
זה כמו פאזל, כל חלק יש לו את המקום הנכון בזמן הנכון ורק ככה אפשר להמשיך הלאה, וכל חלק שהצלחת להשתמש בו נכון כולך מבסוט.
מצאתי את הקופונים.
תגידו מה שתגידו, קופונים זה עבודה, נקודה.
הם כל כך רבים, כל כך מגוונים, הם רק מחכים שתשתמש בהם אבל אלוהים זה כל כך מסובך...
הם מגיעים אליך לפי תאריך, לפי קניון, לפי סוג מוצר, לפי רשתות, לפי המצאת חג שקר כלשהו של איזה סופשבוע, פשוט מטורף, ולנסות לעקוב אחריהם זה משימה לא קלה לכל בעל מוח, מתקדם ככל שיהיה, ובחופש ככל שיהיה ופנוי (או חושב שהוא פנוי) ככל שיהיה.
ושאני לא אתחיל לדבר על הקופונים שאתה מקבל אם אתה"חבר המועדון" כי כבר היינו בסרט הזה כמה בלוגים אחורה
...ואני חשבתי ששופרסל ומגה מתישות אם יש לך כרטיס מועדון...
אבל!
במלחמה כמו במלחמה, אני לא אתן להם לנצח אותי.
אספתי את כל פיסות הנייר, קטנות כגדולות שהסתובבו לי בבית, גזרתי, סידרתי, השקעתי.
הכנתי לי מעטפות קטנות מחולקות לפי נושאים (סופר, בגדים, בגדי ילדים, נעליים, שוב בגדים) והחלטתי שאני אמציא SYSTEM ואז אני בטוח אצליח להיות צרכנית נבונה והעיקר חסכנית (בכל זאת יש פה הרבה שופינג לעשות, ושנה זה לא הרבה זמן להיות בכל קניון באזור, פשוט לא מספיק! אז מה אם קניתי ב-150$ בבננה רפבליק היום, מה הקשר?!)
נחזור למעטפות הקטנות
הכנתי לפי נושאים, שמתי אותם בהתחלה ברכב שלי והרגשתי כמו מלכת העולם (או לפחות כמו איזה JENNIFER שתמיד בתור לפני בסופר ויש לה קופון לכל דבר שהיא קונה, ולפעמים אפילו יותר מאחד. זונה)
רק ש...זה לא ממש עבד, כי תמיד שכחתי אותם ברכב, או שנסעתי עם הרכב של הבעל, בקיצור, לא טוב
אז שמתי אותם בתיק של הבייבי, אמרתי לעצמי, הוא במילא תמיד בא איתי לכל מקום... ואז הוא התחיל ללכת לגן איזה פעם פעמיים בשבוע, בדיוק שהלכתי לקניות/שופינג... בקיצור לא טוב
לאחר מכן פשוט הנחתי אותם בכניסה לבית על המדף הכי קרוב לדלת, שאני אראה אותם כל פעם שאני בדרך החוצה, ובטוח אקח אותם איתי...לא קרה + הבעל לא הפסיק להתלונן שיש מלא בלגאן בכניסה לבית...
איך הן עושות את זה???!!!
כמה השקעה, כמה מחשבה, כמה זיכרון (בכל זאת יש לי מוח מינוס אונות של 2 הריונות, רחמים), זה לא יכול להיות פשוט.
(מעניין כמה אחוזי מימוש יש לדבר הזה לעזאזל!!)
ולכן, בראש מורכן, החלטתי להחזיר אותן לאוטו, הן שם, מחכות שאולי אפתח אותם, אולי לא יפוג תוקפם לפני שאזכר שיש לי משהו יעיל ביד, ואולי בסוף כן ארוויח איזה 0.07 סנט על הפחית שעועית ברוטב (דוחה) הבאה שאקנה, מי יודע...
אבל אני, שימו לב חברים: בחופש! לא עובדת השנה, ב-ח-ו-פ-ש, ונראה לי , מי היה מאמין...
שאני די טובה בזה בנתיים
נ.ב. היה שלום קופון 5 ש"ח;)
Dorothy in WONDERLAND
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Little Dorothy