באוטובוס ישבו 21 בנות, כולן לבושות יפה, במצב רוח טוב מהערב הנחמד שעבר עליהן, קצת שיכורות, קצת ריח של מועדון באוויר, הרבה קשקשת מעורבבת ברעש מנוע, כמה נעלי עקב היו זרוקות במעבר, והרבה צחוקים, כאלו שבין חברות ותיקות שבילו חבל על הזמן...
כמה פעמים בחיים אנחנו נזרקים לתוך סביבה חדשה לגמרי. בחטיבה, בתיכון (למרות שהבנו את מי שדירגנו מספר 1-3 מהחטיבה), בצבא, באוניברסיטה, במקום העבודה החדש, בשכונה החדשה שעברתם לגור בה (בעיקר מלא אימהות מהגן שרוצות בחברתי...באאההה)...בכל פעם נאלצים לעבור את התהליך המעניין אך מתיש של להכיר אנשים חדשים.
אז נכון שרובנו משתכללים עם השנים, ואם החושים שלנו עדיין עובדים, אנחנו יכולים למצוא הרבה יותר מהר מפעם מי friend material ומי לא. אבל תכלס למי יש כח לחברים חדשים, למי יש אנרגיה ? זה לא באמת מטריד אותנו, כי רוב הזמן ה"מכסה" שלנו מלאה, ורק פעם ב מישהו מצליח להשתחל. כי בסוף היום חוזרים הביתה ויש לנו את הסביבה הקבועה שמורכבת ממשפחה או חברים. (נגיד איזה קבוצה מאוד פעילה בWHATSAPP)
שבאתי לפה חשבתי שבטח כולם יהיו נורא נחמדים, אבל אני אמצא לי איזה חברה או שתיים ויהיה לי סבבה כי ה"מכסה" שלי מלאה לגמרי.... ואז גיליתי שלעבור את כל תהליך הסוציאליזציה מחדש, במואץ, בגיל 32, זה סוג של סרט...
בהתחלה קבעתי לעצמי כמה כללי יסוד כדי שאוכל להסתדר כאן בקלות:
- אני נחמדה לכולם (כי זה פוליטיקלי קורקט)
- אני עונה בסבלנות לכל מי ששואל אותי אם אני לא מפחדת לצאת מהבית שלי בישראל (כי זה לא אשמתו שהוא סובל מפיגור שכלי)
- אני מנסה לקחת את החיים בEASY ובסבבה (כי בשביל זה באתי לפה)
- אני לא עובדת (כי כל אחד בחיים צריך לנסות את זה מתישהו, מבחירה:))
- אני באה עם ראש פתוח לכל אחד, נותנת לו צ'אנס (כי לוקח זמן להכיר אנשים, ואלי בסוף הם יתבררו כבסדר..)
- אני יוצאת מכל הטירוף והקצב חיים שהייתי בו ב-10 שנים האחרונות (כי זה לא טוב לאולקוס הפולני שלי כך אומרים, אז מה אם עדיין צוחקים עליי שאני תמיד מדברת בטלפון לכל מקום שאני מגיעה)
והכלל החשוב ביותר: אני לא נותנת לשום דבר, או לאף אחד לעצבן אותי ! (כובשת את המרוקו בקיצור...כי מה יחשבו על ישראל אחרי זה...)
כפי שאתם מדמיינים לעצמכם, שום דבר מהחוקים המטופשים הללו לא החזיק יותר מכמה שבועות (שבהם במילא הייתי ליצן החצר לכבוד החופש הגדול של הבלונדה), וכיום, 4 חודשים אחרי, אני מתקשה להסתיר את אישיותי ה- איך נאמר - לעיתים מתפרצת...וזה לא שלא ניסיתי!
כי מה לעשות, אני לא יכולה לשבת מול בחורה שכל משפט שני שלה מקפיץ לי את הפיוז ולשכנע את עצמי שאולי היא בעצם חברתי הטובה, אחותי התאומה האובדת, ותיכף זה יתגלה ונהייה ביחד לעד...לא בחיים האלו...זקנה מידי לשטויות האלו, למי יש סבלנות? מהר מאוד קלטתי מי יכולה להיות GOOD COMPANY, ותאכל לשעשע אותי ולהוות תחליף לחברים שאליהם אני רגילה.
וכאן נכנס הפרמטר המעניין לעסק, זה שבעצם בגללו אני לא יושבת על הספה עם ספר בבקרים, שהכי לא ראיתי אותו בא: יש פה ריכוז מטורף, לא סביר, והכי לא צפוי של קמב"ץ.
אנ יודעת מה אתם חושבים: מה היא רוצה? זה מעולה!לא כל הארגון נופל על בן אדם אחד כל הזמן...נסו אתם לארגן משהו שמעורבים בו 7 כמוני...בוא נגיד שזה מאוד מעניין.
בכל מקרה, בסופו של דבר רכשתי לי במיטב הקסם שיכולתי להפעיל, מספר לא קטן של "חברות חדשות" ומאז אנחנו מפעילות אחת את השנייה למוות. זה כמו מלחמת ההתשה, הגירסה המודרנית, הבינלאומית.
לפני חודש החלטתי לארגן יציאת בנות בערב (כי די לערבי קריוקי וריקודי שורות המקומי). בקנזס סיטי (שעה נסיעה - כמו מכפר יונה כדי לפגוש אתכם בתל אביב), יש אזור ברים ומועדונים שנחשב נחמד (בטח מה זה פרוע, חשבתי לעצמי..), אבל הייתי חייבת איזה מסיבה טובה, לוריד, דחוף, ויפה שעה אחת קודם.
וכך מצאתי את עצמי, עם עוד 20 ממיטב רכישותיי החברתיות באותו אוטובוס, חוזרת הביתה, קצת שיכורה, אבל מרוצה מאוד מעצמי אחרי שהצלחתי להוציא את כל הפקאצות מהבית. ספרתי את כולם, עליתי אחרונה, התיישבתי מאחורי הנהג שלנו, הוצאתי את הנייד מהתיק, קצת פייסבוק (לראות מי הביך אותי ושם תמונות לא מחמיאות מהערב), חיכתה לי הודעת תמונה בWHATSAPP, מי כותב לי באמצע הלילה בישראל?...הצצתי...לרגע קפאתי מהלם...והתחלתי לבכות.
בזמן שפיזזתי לי עם הBFF החדשות, נולדה לה תינוקת קטנה, שבחיים לא חשבתי שאפגוש פעם ראשונה בגיל 9 חודשים בלבד, אבל הינה זה קרה.
ואתם יודעים מה, החברות החדשות לא אכזבו: חיבקו, צחקו, שרו ברכה קבוצתית מנגנת בטלפון, הקשיבו ומילאו את מקומכם באופן לא רע, עד שכמעט הרגשתי שאני לא שמחה לבד.
בחרתי טוב.
מיותר לציין שאחרי שסיימתי לבכות (הייתי שיכורה כבר אמרתי לא?), חזרתי לתפקוד קמב"ץ רגיל (שלא תגידו שאני מתרככת עם השנים): הרמתי טלפון להורים המאושרים, קיבלתי את כל הפרטים החשובים ותמונה, שלחתי SMS קבוצתי וחיכיתי לתגובות כדי שעוד אנשים יחלקו איתי את האושר הזה שנפל עליי באמצע הלילה...
עומר - ברוך הבא לחבר'ה - בחרת טוב.
Dorothy in Wonderland
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Little Dorothy