אלפי אנשים, לבושים במיטב מעיליהם וכובעיהם, התאספו ברחובות, כל אחד בחר להשקיע את הזמן שלו במקום שבו הוא מאמין שימצא את מה שהכי מתאים לו. הקור היה מקפיא וחדר לעצמותיי המזרח תיכוניות, אבל האדרנלין חיפה על הכל, כך שכמעט לא הרגשתי שהידיים שלי קפואות.
מידי פעם ברחוב הראשי ההומה, נשמעו צהלות של קהל גדול מרחוק, וסיקרן אותי למוות לדעת מה אני מפסידה שם,
אולי לא בחרתי טוב? אולי אתקדם לראות מה יש בהמשך? לא, בחרתי ואני שלמה עם הבחירה שלי, חייבים להתמקד, אין זמן פשוט, עוד שנייה זה מתחיל...מתחיל הטירוף.
00:00 - יוצא מאבטח גדול ומפחיד (סיננתי חלק ממה שרציתי לכתוב עליו בשל קהל הקוראים הרגיש של הבלוג, בעיקר בעלי המצנפת), חמוש במבט הכי מאיים שלו (אצליהם אין נשק בקניון כנראה...) , הוא נעמד בכניסה וצועק בקול ברור וחד הוראות על הקהל הממתין: לא לרוץ, לא לדחוף, לא לצעוק ועוד כל מיני דברים לא יישימים בכלל שאתה מתרגש, אבל ניסיון יפה.
00:01 - בצד השני של הרחוב שומעים צהלות מרעידות ביניינים, הינה זה קורה!
00:02 - תורי סוף סוף הגיע,
סוף סוף, גם אני, אני חווה את הBLACK FRIDAY המפורסם. (עוד V ברשימת הדברים ש"רק רואים בטלוויזיה")
כל עורכת שופינג מתחילה יודעת שזה היום של המבצעים הטובים, אבל יש צורך במגע פיזי מתקדם ושימוש בכמה איברים בגוף כדי להשיג מה שאת רוצה, מכיוון שהאמריקאיות לא ידועות בהיותן עדינות במיוחד (זה בכללי, לא רק בMACY'S).
אך, עליי לא יעבדו, באתי מוכנה, כיאה לחיית רשת שכמוני, עשיתי מחקר מקיף ובכל מקום הסתערתי בדיוק על מה שהייתי צריכה, שכבר ראיתי לפני וידעתי כמה עולה, ואף מרפק (או ברך) של אמריקאית דשנה לא עצר אותי.
סוף השבוע האחרון היה THANKSGIVING, חג אמריקאי אסלי. מה זה החג הזה שאלתי את עצמי?
בזכות הבלונדה, ושטיפות המוח הקתולית שהיא עוברת בבי"ס, גיליתי מה המקור של החג הזה. לכאורה, זה כדי לסמל את הביחד של האינדיאנים וה"צברים" האמריקאים, איך הם הגיעו משם לכאן, והחליטו לחיות ביחד באושר ועושר עד עצם היום הזה, בלה בלה...תכלס זה חג מלא ברגשי אשם על מה שהם עוללו לשבטי האינדיאנים (אז מה אם יש להם קזינו עכשיו בכל שמורה).
לחוגג המתחיל - להלן הפרקטיקה של החג:
- איחוד המשפחה - לא חידש לי כלום, אבל בכל זאת המרחקים פה ענקיים
- ארוחת ערב משפחתית חגיגית = בתרגום ליהודית: יום שישי בערב, כל שבוע אצל ההורים של אחד מהצדדים
- מתנות כמובן - גם זה מקובל אצלינו , בחגים המרכזיים, אם כי עם השנים מתדלדל מידי, ככל שאתה מזדקן
- לאכול תרגול הודו ענק - אוקי אנחנו אוכלים עוף (והדוחים שביננו גפילט פיש), עד כאן לא עשו עליי רושם משהו משהו, אבל הרוטב אוכמניות הזה, למות (לא עליו, ממנו)
- ללבוש סוודרים מטופשים - בעיקר אם יש לכם ילד, הכי אופנתי סוודר עם תרנגול הודו + נוצות של אינדיאנים
- להגיד תודה - על כל דבר, כל 5 דקות, בכל אמצעי אפשרי, בפרצוף, בפייסבוק, במייל ומה לא - ואני אומרת : איך לא חשבנו על זה קודם??? להגיד תודה על מה שיש לנו, כל כך פשוט וגאוני, חייבים להמציא חג כזה - הגירסת JEWISH GUILT שלנו לעניין הזה הוא "הסליחות" לפני יום כיפור - הכי אנחנו: הרי למה להגיד תודה אם אפשר להתלונן שפגעו בך ולחכות שיבקשו ממך סליחה....פולנים אנחנו, אין לתאר.
- והמסורת הטובה מכולם, לא ברור לי איך היא קשורה ל"THANKS GIVING'' אבל ניחא: לעשות קניות, והרבה. המוטו הרווח הוא: SHOP UNTIL YOU , לזה אני יכולה להתחבר בקלות - למה לא נאמץ את זה אלינו? מה יש ? פעם בשנה....או בכל חג (למה רק על האש מותר לעשות בכל חג?! - מה הקשר בין סוכות לעל האש? פסח? ...אה...שכחתי... הייתה פיסת דשא פנוייה ליד החנייה בפארק הירקון...הבנתי)
מסורת בכלל זה דבר מעולה, אחרי חשיבה על העניין הגעתי למסקנה שלא רק בחגים יש לנו מסורות, כי אנחנו בעצם קובעים אותן בעצמנו מבלי בכלל לשים לב. הן שם כל הזמן, לפעמים באופן יומי, לפעמים שבועי, חודשי, חד שנתי. המסורות הטובות באמת הן אלו שלא קוראים להן בשמן: מסורת.
תתאמצו רגע ותגלו שאלו הדברים שאתם אוהבים באמת, והם פשוט קוראים מעצמם ולא כי מישהו הכתיב אותם בתקופת בית שני (סליחה למרדכי היהודי, חולה עליך).
בשבילי, מסורת במשפחה זה השנץ של יום שישי (טוב נו, לפני הילד השני..), זה הצ'ולנט הראשון של החורף שאמא שלי מכינה (כרגע הוא חד שנתי אבל אמא אפשר לעבוד על שיפור הענייין) או לצחוק על אח שלי בגלל משפט שאמר לפני 20 שנה (מה, זה עדיין מצחיק), זה אחות של עידו מברכת את "אשת חיל" ביום שישי בערב (הקידוש היחידי שאני שמחה להיות בו), זה ארוחות שישי ב - 3 בצהריים אצל בנדה בימים הטובים, על יום כיפור כבר דיברנו לא מזמן, זה פיקניק קבוע עם השכנים בתאריך מסויים (למרות שכל שאר השנה בחיים לא תאכל איתם), זה צהריים במנגו המיתולוגי, לכבוש את מבצר אנטיפטרוס - כל שנה מחדש, זה השיחת טלפון מהילה כל שישי בצהריים ב-2 בדיוק (אם לא אני חושבת שקרה משהו), זה לדבר בחדר אוכל על הפרק האחרון של סידרת הריאליטי התורנית - כל שבוע, טיול פעם בשנה למקום קבוע - כזה שיודעים שהוא בא בטוח אז ממש מחכים לו כי אין לגביו סימני שאלה, זה המנהלת הישנה שלי מגיעה כל בוקר לעבודה ועוצרת תמיד במשרד שלי, הסמוך, לשמוע את מעללי מהיום הקודם - כי אם לא, היום לא מתחיל כסידרו. הדברים המרכזיים שעושים לנו טוב.
תחשבו על זה.
בחזרה לשמנות עם המרפקים.
בסופו של דבר אחרי שעתיים וחצי של עבודה קשה ומאומצת המבצע הוכתר כהצלחה
בשקיותיי היה כמעט כל מה שחיפשתי, יחסית בזול, ולמרות שהידיים שלי היו קפואות מידי בשביל להחזיק את השקיות (-2 מעלות + רוח של לייק מישיגן) , הרגשת הסיפוק העצמי שלי (והעייפות) הייתה בשמיים - זה לא אני ! זה משחרור האנדרופינים...
ללא ספק שיקגו היא עיר מדהימה, שיהיה ברור שאני ציינתי שלא לפספס אותה בשום פנים ואופן אם אתם נוסעים לארה"ב, וחלק קטן מליבי לגמרי נשאר שם, בMACY'S...
אז דקה לפני שכל השכנים שלי מוציאים את איילי הצפון המנצנצים שלהם, את מכונות השלג, הפעמונים והמזחלות,
אני אנצל את ההזדמנות ובלי הרבה לפרט אגיד גם אני:
תודה, ואולי אני יעשה מזה מסורת.
ועכשיו הוידאו לו חיכיתם...צריך להיות שם בשביל להאמין
http://youtu.be/HZ3yikQ43dM
DOROTHY IN WONDERLAND
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Little Dorothy