DOROTHY IN WONDERLAND

כשרבין נרצח, הייתי בארץ רק 4 חודשים, הייתי בשוק, כמו כולם, ישבתי בעיגולים על הריצפה עם אנשים שיודעים לנגן על גיטרה ושרתי אביב גפן, הייתי עצובה, אבל היום אני יודעת שאז לא באמת הבנתי למה זה כל כך מבאס. תמיד החשבתי את עצמי לבן אדם שלא מבין פוליטיקה, והאמת גם לא מאוד התעמקתי, אך אז לא ידעתי שאפתח בקריירת הצבעות לקלפי מפוארת שתעלה על 5 פעמים ב-15 שנים האחרונות, מאז שאני נחשבת שפויה מספיק להשפיע.

הדבר הראשון שאני זוכרת בנושא הוא את מסע הבחירות לאחר רצח רבין הוא מסע בחירות שהתחולל בתיכון. נסו לדמיין את פרצופי הרדום משהו, פוסעת במדרגות גלילי, וישר בכניסה קופץ עליי ייצור עם שיער כחול, לבוש כסופרמן, אך על גלימתו מתנוסס בענק של ביבי נתניהו (עם השנים יתברר לי מקרוב כי הוא אכן סובל מאי שפיות מתמשכת, אבל אין מה לעשות לא ניתן להוציא את הליכודניק מהאלפשניק), והתחלתי לתהות, מה זה כל התנועות נוער האלו, המעורבות בגיל 15, התחרותיות בין הבנים לבנות בכיתה י'5 על מי ינצח בבחירות...למי אכפת ומה אנחנו מבינים בכלל?

השנה נבצר ממני להצביע, בפעם הראשונה אני מסתכלת מהצד – רוב הזמן אני חושבת לעצמי...אה...שטויות במילא מה הקול הקטן שלי ישפיע...הוא לא זה שיעשה שינוי, הוא לא זה שיעזור ויציל את המצב, אבל בינינו, אני לא באמת מאמינה בזה, זה לא נכון, כי כן רציתי להביע את עמדתי בפעם השישית במספר..

לא מזמן קיבלתי הצצה נדירה מדרגה ראשונה על מערכת הבחירות האמריקאית, ועכשיו, אחרי שאני צופה מהצד בקמפיינים (ללא התשדירים, לא צריך להגזים בבזבוז זמן פנוי), במדגמים (גברת צמח הזאת, לא מתעייפת אף פעם..), בליכלוכים (מנסה לעקוב אחרי מי אמר מה למי ומתי), במשטרת הקיטורים (מדונה אמרה את זה קודם: אם לא תצביעו אין לכם זכות להתלונן!), בסטטוסים בפייסבוק, כאלו שחושפים למי תצביעו וכאלו שסתם גורמים לי לחיוך על הפנים, ולא נשכח את ההודעות של "מה עושים היום" ו"יום בחירות שמח", כי רק לנו יש נקודת מבט כזאת על החיים: "טוב, זהו אכן יום גורלי, אני באמת במתח, מימשתי את חובתי אבל... יש שמש, וינואר, וזה יום חופש על חשבון המעסיק, ובכל זאת אני תל אביבי, אני חייב ללכת לים!"

עכשיו אני מחכה בקוצר רוח לתוצאות, כאשר אין לי אף אחד חוץ מהבעל לנהל איתו דיון על הנושא (תאורטית כי 4 בבוקר והוא ישן) ונשאר לי לדון על כך...עם עצמי....ואז, סוף סוף הבנתי.

זה אנחנו, אנחנו פשוט אופטימיים! לא שזה משהו תמידי, יומיומי, מתמשך, אבל עכשיו, לרגע קטן, אנחנו מרשים לעצמינו לרגע להיות אופטימים לגבי עתיד מדינתנו הצעירה. וגם אם לא נצליח הפעם ונהיה שוב מיואשים, זה לא משנה כי בעוד כמה זמן, בלי שנרגיש, היא שוב תחזור בשקט, תגדל ותגדל, לפעמים תצא להפגין ברחובות ברעש רב ולפעמים תשאר על הספה בבית, אבל היא תמיד שם, חלק מאיתנו. נכון קשה להודות בכך, כי אנחנו מאוכזבים לא מעט, ונכון שההרגשה לרוב פגה ונגוזה בשניות, היא נעלמת בפוף ואנחנו מרגישים שהמציאות לא נדיבה איתנו, וכל הסיפור הזה לא הולך בדיוק לכיוון שרצינו. אבל אז, היא חוזרת שוב, ושוב, ופשוט קשה לנו לנער אותה מאיתנו, האופטימיות שמושרשת בנו, וטוב שכך.

אז לכל חבריי, שעומדים בתור להצביע, כן כן , גם בנווה צדק, כן כן גם אלו שבים כבר, וגם אלו שכמוני עוקבים אחרי סטטוסים מצחיקים ליום זה, אני מאחלת לכל אחד הצלחה עם עצמו ועם מה שבחר (חוץ מלמפלץ עם השיער הכחול:))

יום בחירות אופטימי שמח, כי הוא כזה!!

DOROTHY IN WONDERLAND

נ.ב. תחליטו כבר לאיזה חוף אתם הולכים שיגעתם אותי!!

הקלפי בקיבוץ מעברות

.