DOROTHY IN WONDERLAND

חשבתי לעצמי שאחד היתרונות של לגור בארה"ב זה שניתן לראות את כל הטקסים והמשחקים בשעה נורמלית.

נכון יש אופציה בארץ לראות באמצע הלילה בישראל, אבל ביננו אין באמת משהו יותר חשוב כרגע, או בכלל משעות שינה,

יש כמובן אופציה לראות את זה למחרת עם כתוביות בעברית, אבל אז כבר פרסמו את שמות הזוכים

בכל אתרי האינטרנט ובמבזק החדשות של הבוקר שעוד הייתי חצי מעוכה והרסו לי את המומנטום,
וחוץ מזה אין מה לעשות ריאן סיקרטס שווה צפייה בשידור ישיר...

אז חשבתם שרק YES עושים עניין מכל עונה של טקסים ופרסים וטוחנים לכם את המוח בפרסומות,תחשבו שנית.

הכל פה סביב הטקס/האירוע/המשחק של אותו השבוע. 

לפני כשלושה שבועות, התרגשתי מאוד שאנו הולכים לצפות בטקס האמי ב-9 בערב, בשידור חי,

אחרי שעתיים מהממות של שטיח אדום בלייב, רשמתי את כל הסרטים המועמדים כדי שאדע במה לצפות בהמשך,

ראיתי כמה פנים מוכרות, ואז אני והבעל החלפנו מבטים ללא מילים, שמנו להקלטה את ההמשך והלכנו לישון...

בכל זאת יש גבול להקרבת שעות השינה שלי, גם אם הן לא באמצע הלילה, הם עדיין שוות הרבה..

השבוע זכינו לחווית הסופרבול, כל החנויות, פרסומות, שלטים, הסופרים ומה לא נצבעו בצבעי פוטבול, שיחת היום בכל פינה...

כל אמריקאי שאתה פוגש באותו השבוע שואל אותך שאלה אחת: "איפה אתה רואה את הסופרבול?".

איפה? אני אגיד לכם איפה, על הספה שלי!

5 שעות של בריונים/ שמנים, לבושים בטייץ, חלקם עם נעליים בצבע זהב (כן SAN FRANCISCO אני בן אדם של פרטים קטנים),

משחקים משחק אלים כמו מחשבות פליליות בשבוע קודר, שוברים אחד לשני את הצורה בפריים טיים,

באצטדיון מלא באלפי אנשים אשר שילמו מינימום 500 $, אבל לרוב כ-1,500$ לכיסא (בדקנו),
מחכים כולם בקוצר רוח להופעה של ביונסה (דעתו המלומדת של אבא שלי על ההופעה:" למה היא ערומה? יש לה פולקס!")

ולפינלה: הפסקת חשמל של 34 דקות, בחיאת...

אבל לאמריקאים , בכלל לאכפת מכל זה. כל מה שמעניין אותם זה הפרסומות! לא אכנס להזייה של בר רפאלי מחליפה נוזלים עם 

ההוא שברח מ"נקמת היורמים 3", אבל זה באמת כל מה שמעניין אותם, גם מי שבאיצטדיון צופה בהן, וכולם מחכים אך ורק לזה, 

לרובם אין שום עניין במשחק, או שום ידע בחוקים....

ועכשיו! לפרסומות, הינה קריירת הנחייה מפוספסת לדודו טופז ז"ל...הוא ראה את הנולד פשוט במקום הלא נכון.

בסופו של דבר בשלהי הרבע השלישי עברתי לעולם שכולו טוב, על הספה הנוחה שלי בסלון

ושוב...לא היה שווה את השעות שינה שלי , גם אם לא היו באמצע הלילה...

והינה עוד שבועיים מגיע לו בצעדי ענק, פסלון הזהב המפורסם, האוסקר. הפעם לא יעבדו עליי...

ושוב כל החנויות העיפו תוך שנייה כל זכר לכדורי פוטבול (חבל דווקא הדונאטס בצורה שלו עשו לי את זה לגמרי)

ועברו לדברים בצבע שחור/זהב/אדום.

בעודי שותה קפה בקשקשת הקבועה של יום שני בבוקר, אחת האמריקאיות פונה אליי בשאלה, כן ניחשתם נכון:

"מה את עושה לאוסקר?"

...מה אני עושה...בוא נראה:

מרזה מהר בשיטת המרק כרוב 10 קילו, קונה שמלת מעצבים שתעלה כמו התשתיות של הבית שלי בזכרון,

קונה כרטיס טיסה מחלקה ראשונה לLAX, ונדחפת למצלמה של ריאן וג'וליאנה?...מממ...

אני יושבת על הספה ומתחננת שהפעם יהיה מספיק מעניין כדי לא למות באמצע!

כמובן שלא אמרתי לה את כל זה (אם כי האיפוק היה קשה מתמיד) וחייכתי בנימוס ושאלתי אותה למה היא שואלת את זה?

תשובתה הייתה פשוטה: כי נהוג ללכת ל"מסיבת אוסקר".

עכשיו היא כבר הצליחה לתפוס את תשומת ליבי

- "מה זה מסיבת אוסקר?" שאלתי

- "זה מסיבה שמתלבשים אליה כמו לאוסקר, והולכים לשתות, לאכול ולחגוג" היא ענתה

- "ורואים את האוסקר?" החלטתי להתעמק בפרטים

- "מממ..לא, יש מסיבה, לא רואים טלוויזיה, זה רק כדי לחגוג את הטקס, אבל משקיעים בעיצוב ובאווירה שיהיה כמו באוסקר"

- "הבנתי אותך"

אז להלן המסקנות הועידה:

א. אין לתאר את החבר'ה האלו

ב. אין סיכוי שאשאר ערה לראות את כל הטקס, גם אם יתחיל ב-6 בערב

ג. שנה הבאה מסיבת אוסקר עליי, תרשמו! 

ותעשו טובה, לכו לישון, חבל עליכם

DOROTHY IN WONDERLAND

רק בשביל זה היה שווה!  FOOTBALL DONUTS!