בשנות ה-80 בבי"ס היהודי בבלגיה, המצב היה לא פשוט, היה משהו אחד שההורים של כל הילדים הישראלים לא ידעו.
בבית ספר התנהל, מתחת לאף שלהם, שוק שחור. כמו בכל סדרות המאפייה הוא היה אכזרי מאוד,
מי שהייתה לו את הסחורה הכי טובה, באספקה סדירה, הוא זה ששלט במסדרונות ויכל לשחק אותה נאקי תומפסון,
עד תקופת היובש...שהייתה הכי קשה לכולנו.
שרצית להיות ראשון בתור לחדר אוכל, כולם פינו לך את הדרך, כי ידעו שתיתן להם איזה משהו כפרס למחווה
שרצית שיוותרו לך בתופסת בגינה, תמיד היה מי ש"יעשה כאילו" הוא רץ לאט עבורך
לא בא לך על הסנדויץ' עם האבוקדו והעגבנייה שאמא שלך שמה בתיק? חשקת בפיתה עם שוקולד...שום בעיה.
והכל בגלל שהיה לך את "הזהב הורוד" - והרבה, המון מסטיק בזוקה מארץ ישראל !!
ואם היה לך את הטעם תות - בננה בכלל היית מלך השיכבה...
ישראלים שגרים בחו"ל אוהבים להביא איתם פריטי אוכל מסויימים שיש רק בישראל והם מאוד אוהבים ועושים להם הרגשה של בית.
הרשימה ארוכה מאוד: החל משקדי מרק, במבה, אבקת מרק עוף ותבלינים למיניהם ועד לממתקים מסויימים ,כמו שאני זוכרת.
גם אני, לא יוצאת דופן, אמנם לא מוצר ישראלי, אבל בחסות הצד ההונגרי של המשפחה, יש לכולנו התמכרות משותפת.
כולכם פגשתם אותו, כולכם נאלצם לטעום ממנו , חלקכם נאלצתם להחזיק אחד בבית כדי שאסכים לבוא לארוחת ערב,
ולא, לא נגמלתי גם אם בני התעצבן שהלכתי איתו לכל מקום בשבילי הבסיס וכינה אותו: אוכל לציפורים.
כולכם מכירים את האחד והיחיד, התה גרגרים שלי.
ובכן, לאחר אספקה מכובדת במכולה + ריפיל פעמיים של הסבים משני הצדדים, יומיים לפני הסילבסטר
הגרגיר האחרון נמס לו במים החמים ואזל המלאי...ותקופת היובש החלה...
מכיוון שאיני שותה קפה, ותה ירוק עושה לי טעם של דשא בפה, נאלצתי לשתות כל מיני תחליפים זולים כגון צא'י,
אבקות שונות ומשונות וגם תה רגיל, כזה שיש בצבא בחדר אוכל...בקיצור סיוט לכל מכור.
ואז, הכוח שמניע את היקום שם למעלה, מי שזה לא יהיה, שלח לי חבל הצלה בדמות שכנים חדשים.
ולא סתם שכנים חדשים, שכנים ערבים ממדינת בחריין, בדיוק בבית מולי.
בהתחלה לא ידעתי שהגברת תהייה המצילה שלי אבל אחרי שסיימנו את שלב הסקרנות, מי מהם וכמה הם "אדוקים",
ועשינו מחקר ויקיפדיה קצר על מה מערכת היחסים בין שתי המדינות שלנו, והאם זה פוליטיקלי קורקט להיות חברים שלהם, יום אחד זה קרה.
מרים (השם של הגברת) הזמינה אותי אליה הביתה, והגישה לי תה ערבי מבושל, מתוק כמו בחלומות הכי ורודים שלי,
ובקיצור תחליף הולם לתה הגרגרים האהוב שלי.
וכך, מפה לשם, מצאתי את עצמי מבלה שעות נוספות עם חברתי החדשה מבחריין לפעמים בהזמנה עצמית בתירוץ כלשהו,
נהנית לי מהתה הערבי כל אחר הצהריים, ולא רק, גם מכמה מטעמים ותופינים אחרים ששכחתי
את טעמם בחצי שנה האחרונה מאז ערקתי מהמזרח התיכון לארץ הקפה הדליל.
לאחר כחודש ההורים שלי הגיעו והביאו עימם את האספקה לחודשיים הקרובים, ובכך חוסל הקריז.
ונשאר רק דבר אחד לומר:
תודה לאל... או לאללה במקרה הזה.
DOROTHY IN WONDERLAND
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Little Dorothy