וכך יצא לו טיול כיתה (אני
מתאפקת כל הזמן לא לשיר "הטיול השנתי" כי זה לא יצחיק אף אחד חוץ ממני)
לבירת אמריקה המפורסמת לסוף שבוע מלא בתרבות, היסטוריה (ילדים צורחים) ופוליטיקה
אמריקאית. כ-15 משפחות – רק נשים וילדים - מנסים להגיע לטיסה בזמן לפנות בוקר כדי
לפגוש את הבעלים שנסעו שבוע לפנינו. זו לבסוף, כמובן התעכבה ב-3 שעות (כי אם לא
הרי איפה כל הכיף?), בנוסף פינקתי את סובבי לטיסה בוירוס הקאות מפואר לאורך כל
הטיסה (לא אשמתי תקף אותי רק בדרך בגלל הרעלת חומר נגד נמלים...בקיצור לא חשוב), ותודה
לוונדי חברתי שהצילה את הבייבי בזמן ממקלחת דוחה...
הצטיידנו לנו במלון במרכז
העיר, נעלי הליכה, ספר על הסמיסוניום ומפת תיירים ויצאנו לכבוש את בירת הנשיאים. ביום
הראשון חרשנו את העיר ברגל (המג"ד הוביל), גוררים אחרינו את הבלונדה המחמיצה
פנים (אין לי כוח, זה לא מעניין, משעמם לי, בא לי גלידה...תזכירו לי מה חשבתי
לעצמי...לא חשוב אחר כך).
ביום השני שדרגנו עצמינו לאוטובוס התיירים האדום, כן זה עם הגג הנפתח - הבלונדה הייתה
מבסוטה עד הגג, וגם אני לא ממש התלוננתי יש לומר...
מה אני אגיד לכם, עיר ממש
נחמדה, צריך להוריד את הכובע בפני האמריקאיים, הם יודעים לעשות הרבה דברים בגדול
חוץ מדאבל וופר. כל העיר נראית כמו מוזיאון אחד גדול (אם כי לשים טירה אדומה,
סינדרלה סטייל, בתור מרכז מודיעין למוזיאון הסמיסוניום נראה לי קצת מוגזם), כאילו
בנו שם כל בניין וכל פינה בצורה כזאת שבטוח תחשוב שיש משהו תיירותי בפנים, ואתה
ממש חייב להיכנס, והכל...wait for it...
בחינם אין כסף. החלק האהוב עליי בסיפור של העיר הוא כמובן המחוז בו היא נמצאת: D.C – DISTRICT OF
COLOMBIA,
לא הבנתי מה זה מחוז מיוחד לעיר, אז חקרנו קצת ומה גיליתי, GIRL FIGHT! הרי לא נרצה שוירג'יניה ומרילנד יריבו מי תקבל את העיר בירה של כ-ל
ארה"ב, מסכנות כמה לחץ, אז פשוט הקמנו לנו מחוז משל עצמינו וככה פתרנו את
הסכסוך, יש פיתרון לכל בעיה פה, גם בשלהי המאה ה-18, בנות! נא לא לריב! (כדי לא
לכתוב: כולכן יפות..כולכן חכמות, אבל רק אחת זוכה...)
בתור מישהי שעשתה חצי סמינריון
בהנצחה, נדהמתי מכמות האנדרטות. במקרה הכינותי מראש ואני יודעת שאנחנו מדינה שמספר
האנדרטות פר נופלים אחד מהגבוהים בעולם, אבל זה כאילו רמה אחרת לגמרי של הנצחה
פה... הד"ר תמיד אמר לי להיות ביקורתית בנושא ואכן קשה להתעלם מהטאץ' הכ"כ
אמריקאי , כולו דרמטי ובולט (אם כי גודל אינו קובע?), כזה מנסה לסחוט ממך דמעות או
איזה מחנק קטן, כזה מרעיף עליך הרגשה של רגע היסטורי, כזה הוליווד עשוי מאבן...
נכון, זה תמיד מגניב לראות בעיניים שלך דברים שראית עד עכשיו רק בטלוויזיה, כי
אנחנו הכי תיירים ישראלים שיש. בדיעבד הרגשתי קצת רע להתלהב מאנדרטה לזכר חללי
מלחמת ויטנאם, אבל זה אתר תיירותי, ערמות של אוטובוסים של תיירים נשפכים לשם כמו דיאט
קולה. 58,000 שמות על הקיר, יותר מכפול משלנו מקום המדינה, כל זה במלחמה אחת,
ואפילו לא שלהם...שיהיו בריאים, הכל בגדול כבר אמרתי? לעומת זאת חיוך גדול עלה על
פניי שראיתי את פסל מפלץ המימדים של לינקולן, כי כמובן בורה שכמוני בהיסטוריה
אמריקאית טרחה רק לראות את הסרט ולא לקרוא שום דבר על העניין (סורי הרגל מהבגרות
בספרות שאימצתי מאז...) וזה מאוד שעשע אותי. ועוד רבים ומפורסמים, חשובים אחד אחד,
מונצחים כל אחד בבניין בגודל האקרופוליס...ובעברית נאמר: אין לאתר. לשאלות
היסטוריה אמריקאית נוספות יש לפנות בפרטי למומחה החדש שלנו לעניין ,בעל כורחו, הידוע בכינויו: המג"ד.
ואז הגיע כמובן, הרגע לו
חיכינו מכל , שאף אחד לא מודה, אבל הוא כן מעניין אותו, כי זה מאוד מציצני, ולמרות
שלא נגיד את זה בקול רם, אנחנו נורא רוצים לדעת מה באמת יש שם, איך זה באמת נראה,
לא רק בטלוויזיה ... לאחר הליכה של כ- 15 דקות מהמלון, נתקלנו בגדרות עם כמה עשרות
אנשים מצופפים. כמו ישראלים טובים, רואים שיש תור, נעמדים, בטוח יש פה משהו מעניין
(וזה לא במבי בדרך לראש פינה). כאשר כל התיירים, בעיקר היפנים + כמה קבוצות של
תיכוניסטים מאיזה עיירת חור נידחת שבחיים לא ראו יפני, הואילו בטובם לזוז מעט ולפנות
זווית ראייה סבירה, שם בין העצים, הגדרות, השומרים, העננים ומה לא היה שם ביננו –
ראיתי אותו, the White House!
סיפור מקדים קצר, לפני כ-4 חודשים, קמב"ץ א' פונה בשם כל הכיתה הנוסעת
לטיול לסנטור מקנזס שיארגן לנו כרטיסי כניסה לסיור בבית הלבן – למה? כי מסתבר שכל
אחד צריך לפנות לסנטור במדינה שלו ולבקש כרטיסים יפה. סנג'ר עושה רשימה של מעל 30
שמות , כולל כל הפרטים שהביטחון של הבית הלבן ביקשו (אם כי יש בידיי מידע מפליל רב
כרגע), מגישה בזמן ומחכה בסבלנות לתשובה. נאמר לי על ידי העוזר של הסנטור (איזה
עבודה מגניבה) כי לא תהיה בעיה וזה בטיפול. 3 שבועות לפני הטיסה, חדשות CBS מכריזים כי
בשל קיצוצים החליט אובמה כי יופסקו הסיורים בבית הלבן, כי זה גוזל תקציב ומשאבים
רבים מהסגל! כפרס תנחומים הבטיח כי מרכז המבקרים, הממוקם בסמוך, ישאר פתוח. מיותר
לציין כי התעצבנתי והתאכזבתי, כי מה הסיכוי! ודווקא בדרך כלל יש לי פרוטקציה
בדברים מסוג זה, אבל במקרה הזה, ביננו, למי תפנה, אין איזה ספסר כרטיסים באזור?
איזה ברי...? לאחר ההתאוששות הוחלט מראש כי לא נורא ונלך למרכז המבקרים, אבל נחשו
מה...המרכז מבקרים סגור לרגל שיפוצים...בכניסה תלוי שלט עם חץ המפנה להליכה קצרה
מסביב ונחשו מה כתוב עליו: "למרכז המבקרים הזמני"???!!!! הדם עלה לי
לראש. הקפנו את המבנה ומולנו עמד המקום, אבל מה זה זמני! הקרוואן הזמני של העובדות
רס"ר של צריפין זמני! בקיצור, הבנתי, לא בא לו טוב שניכנס לו הביתה, חבל
אנחנו דווקא נחמדים, ד"ש למישל והיו שלום.
עוד V על המפה שלנו עבר בהצלחה,
7 שבועות לשעת ה-ש
DOROTHY IN
WONDELRAND
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Little Dorothy