יומני היקר שלום וברכה,

כפי שודאי שמת לב, אתמול אכן עמדתי במילתי ולא יצאתי אל אור השמש. היום עבר עלי בנעימים לחים וקרירים עד שנתקלתי בפרופסור דמבלדור הנורא. לעיתים אני מצטער על הפעם ההיא שפניתי אליו בזמנו, כשהייתי במצוקה. הטיפוס האינפנטילי והנאלח הזה לא לוקח שום דבר ברצינות מספקת!

בכל מקרה, יומני, נאלצתי לשתף פעולה עם גורמים מפוקפקים על מנת להגשים את ייעודי הקולינרי. אני מתכוון לרמוס לופין הארור, כמובן. עודני מתקשה להאמין שהפרחח יצר עימי קשר. אמנם הוא היה המתון ברביעיה האיומה, אך עדיין היה אחד מהם, ועל כך עודני מתקשה לסלוח לו, ולמעשה איני חושב כי הוא ראוי למחילה.

נאלצתי לשתף עימו פעולה על מנת להשיג חומרי גלם לצורך בישול. 

אכן! החלטתי לנסות לפתח את כישורי הנסתרים בשעות הפנאי הרבות שיש לי עד שתחל שנת הלימודים הארורה! ושמישהו ינסה לעצור אותי!

...או שכך לפחות חשבתי.

אחרי מה שארע עם הפרופסור דמבלדור, נראה לי שאוותר על הרעיון. לפחות על הרעיון הקולינרי הזה. אני אנסה לפתח כישורים אחרים כלשהם, והפעם במקום חבוי מאוד מתחת לאדמה כדי שבשום פנים ואופן דמבלדור לא יוכל להתקל בי במקרה ולהרוס הכל!

בכל אופן, כבר לפני שהמאורע המחפיר הזה קרה, כשאך גיליתי, לדאבוני, שגם המנהל הנהדר של בית הספר בו אני עובד מנהל בלוג, וקראתי את הדברים האיומים שהוא כתב עלי ואת הצורה בה הוא מתאר אותי וחושב עלי נפגעתי עד עמקי נשמתי.

על כן, אתמול התרחקתי ממנו והשתדלתי שלא לדבר איתו עד כמה שאפשר. גם ככה הוא מתעלם מכל מה שאני אומר... הוא חושב ש"קשקושים, בלבוש, קוקו, שפיץ!" זו פנינת חכמה, וכל דבר שאני אומר זה סתם טירטורים!

אם לתמצת, יומני, מעסיקי מטורלל ברובו.

אמנם נהגתי עימו בנימוס המתבקש, בירכתי אותו לשלום ואחר צהריים טובים (הוא קם מאוחר, עצלן שכזה!), וכשפנה אלי בדברים השבתי לו בצורה מנומסת וראויה - אם כי מצומצמת (טרטרן הוא קורא לי, יומני...) - אך לא מעבר לכך.

שוב לא אוכל לדבר עימו על הא ודא, שוב לא אוכל לספר לו את אשר על ליבי. לעולם לא. כיצד אכל לנהוג בפתיחות עם אדם שמזלזל בי כל כך?  

בכל מקרה, היום החלטתי דווקא כן לצאת מכתלי בית הספר, בין השאר כדי להתרחק ממעסיקי ככל שאוכל, ופרט לכך גם התגעגעתי לאייס-קפה המשובח בקפה האינטרנט בו ביקרתי שלשום. כמו כן, תקף אותי חשק עז לעדכנך בקורותי, יומני היקר.

ביקרתי מעט בבלוגים של אחרים, הגבתי פה ושם, חינכתי והורדתי נקודות לבתים... אכן, עבודת הקודש של המורה עבודת פרך היא, ואף בימי החופשה אין לו מנוח.

כעת, יומני, אני חש רעב במיוחד, ונדמה לי שאזמין לי את מנת היום. הפעם לא אעשה את הטעות של לגגל את שמי... במיוחד לא כשהמוגל משלשום יושב לא רחוק ממני ומציץ למסכי מידי פעם, חיוך מלגלג על פניו.

קשה לי, יומני, לשלוט ביצרי. בכל פעם שמוגל זה רואני הוא פורץ בצחוק מיד!

כמו כן, חלק ממגיבי טענו כי אני משעשע אותם! הם שמים אותי ללעג! איני יודע מה על מורה בשנות האלפיים לעשות כדי לזכות במעט הכבוד הראוי לו! ולחשוב שאני עובד ימים כלילות על מנת לחנך... וזה היחס לו אני זוכה... זה פשוט מחפיר!

אני חושב שעל מורי העולם כולם להתאחד ולצאת במחאה, לדאוג לעתידנו ומעמדינו החברתי! ההוראה דורשת את כבודה הראוי! מורי העולם, התאחדו!

אמנם כן, אך באיזו דרך אגשר על הפערים הרבים בין מדינות שונות, עמים ולאומים שונים, קוסמים ומוגלגים...?

בכל מקרה, אם עתיד אני לצאת במחאה פוליטית להפוך את העולם על פי במטרה לתקן סדרי עולם, להשיב את העולם על תיקונו - יהא זה חלקי.

על הקריירה הקולינרית שלי ויתרתי כבר אתמול, בעודה בחיתולים, בכל מקרה.

להתראות עד הפעם הבאה, יומני! כעת אלך לאכול את מנת היום, ריחה נישא באפי מכיוון המוגל המציץ למסכי. הוא אוכל אותה בקול רעש גדול ונוטף טיפות רוטב בולונז! (חסר נימוס שכזה.)

שים לב, יומני! ייתכן והיית עד זה עתה לתחילתה של מהפיכה מופלאה! אני כה נרגש! אני רוטט ממש! 

הו, המשפט האחרון גם הסתיים באופן מתחרז! אני שוקל לפתוח בקריירה כמשורר הרשמי של בית הספר בו אני עובד! האם, לדעתך, זה יספק לי העלאה במשכורת?

הו, יומני, יודע אני כי אינך מכושף... אך כולי תקווה כי אולי המגיבים יוכלו להרחיב את דעתי ולספר לי את דעתם: האם, לדעתכם, מגיבים חביבים, המשורר הבית סיפרי שלכם ראוי להעלאה במשכורתו? במקרה שכן, אולי אשקול לתרום את כישורי השוררות שלי לבית הספר...

אני משוכנע שלמצפנת המיון לא יזיק לגוון קצת!

הו, עכשיו שיעשעתי את עצמי... 

ובכן, שיהיה לי בתיאבון! להית'!