בימים האחרונים שהיתי בביתי ועסקתי בדברים שהיו חביבים עלי מאז ומעולם ואיש לא יוכל לקחת ממני: למידה מתמדת. כבר בגיל צעיר מאוד נוכחתי לדעת כי תוחלת חיי אדם אינה מספקת כדי לדעת הכל, אף אם יאריך את חייו לבלי סוף, והתחלתי לשקוד על לימודי מיד.

כילד, תלמיד בהוגוורטס, השיעורים מעולם לא סיפקו את סקרנותי, והגישה לספריית הוגוורטס הנהדרת הלהיבה אותי במיוחד.

אך לא רק ספרים וחדרים מאובקים היו מנת חלקי. נוהג הייתי להסתובב בשולי היער האסור ולפעמים אף אוזר אומץ ונכנס פנימה על מנת ללמוד עוד על צמחים שונים, טיבם ואיכויותיהם.

כך קרה שעד שהגעתי לשנתי השישית בהוגוורטס כבר ידעתי על תורת החומרים הרבה מעבר לידע הבסיסי הנתון בספרי הלימוד. איני מזלזל במחברי הספר המקוריים, חלילה, אך לדעתי הם המעיטו בהערכת היכולות השכליות של תלמידיהם...

למרות שלו הייתי אני כותב ספר כזה היום, ייתכן והייתי אף אני חוטא בזאת. נוכחתי לראות, בהיותי מורה, כי תלמידים סקרנים ונכונים ללמוד הם מצרך נדיר. בתור אדם שהיה תלמיד סקרן בעצמו, לדעתי ראוי לפתוח שיעורי העשרה לכל תלמיד מעוניין כדי לסייע לו ללמוד מעבר לידע האלמנטרי המסופק לו בבית הספר.

הסוד בתורת השיקויים זה להבין מהו טיבו של כל רכיב, אילו תנאים יגרמו לרכיב לפעול כפי דעתך וכיצד כל אחד מהרכיבים ישפיע על רכיב אחר. כשאתה מכיר את החומר טוב, רקיחת שיקוי היא דבר פשוט.

אך כפי שכבר כתבתי, לעולם אין לדעת הכל. בתרבויות שונות ומקומות שונים בעולם קיימים זנים שונים של בעלי חיים, עשבים ופטריות קסומים. לו היה לי פנאי לצאת לחופשה הייתי יוצא למסע מחקרי ברחבי העולם, מראיין אנשי מחקר סקרנים ונלהבים כמוני, לומד ומלמד דברים חדשים...

לצערי, חיי אינם כאלה, ולעיתים אני חושש שהם יחלפו בטרם אספיק לממש את יכולותי.

אמנם, מרגע שהכרתי את לילי בגיל צעיר מאוד ועד לרגע בו נפרדה מן העולם היתה בי מן תחושה של קלילות לא מחייבת כלפי חיי, תחושה חבויה היטב, חלושה ובלתי מורגשת כמעט. אמנם דעתי באותה התקופה היתה כי ממורמר היני, אך לאחר הירצחה הבנתי מהו טיבו של צער אמיתי שאין שני לו וחיי הקודמים נראים לי, כיום, כה קלילים וחסרי דאגות.

באותה התקופה, במקביל לאותה הסקרנות היתה בי גם אותה תחושת קלילות שלא הייתי מודע אליה, והיום הוחלפה אותה קלילות בתחושת כבדות איומה.

האהבה והרגש המגונים כל כך בעיני בכירי האופל ואולי אף סלית'רין עצמו אכן מנעו ממני לממש את ייעודי, אך איני מצר על כך.

אף כיום, כשחיי הם חיי מורה עלובים איני מצר על כך. אני רואה שליחות בחינוך הדור הבא, גם אם לעיתים הוא נדמה כחסר תקנה. תמיד ישנן כמה נקודות אור אינטליגנטיות בין תלמידי, אף אם הן מזוהמות ברקע וקשרים שמעיבים על אורן.

ובכן, הייתי בביתי ועסקתי במחקר.

רקיחת שיקויים נדמתה לי כבישול, לכן שקלתי להתמקצע בתחום זה. לו רק הייתי מכיר את רכיבי הבישול על בוריים כפי שמכיר אני את רכיבי השיקויים המוכרים לי, ייתכן והייתי היום טבח מוצלח למדי, לולא מעסיקי היה רואה לנכון להתערב...

כיצד הגעתי לביתי? מעסיקי היקר חש שהוא זקוק למעט מרחב ביני לבינו, דבר ששימח אותי עד כאב כיוון שהקרבה הרבה אליו בבית ספר שומם כמעט היתה עינוי שאין שני לו עבורי.

ארזתי את חפצי בגיל ורון ומיהרתי לביתי שמח וטוב לב לשוב לעסוק בדברים מועילים באמת, ולרגע לא נזכרתי בבלוג זה וחשתי צורך לפרוק כאן את סבלי.

הדבר ארע רק אמש, כשזכרונו של האתר עלה בחלומי. חששתי מדברי הבל כאלה ואחרים שמעסיקי היקר ותלמידי היקרים לא פחות עלולים להעלות על הכתב במקום פתוח וגלוי לעין כל כגון זה, ולרגע אף הצטערתי על שאין לי גישה לאינטרנט מביתי. כששהיתי בהוגוורטס, היה איזור מוגלגי במרחק הליכה משם, בו היה קפה אינטרנט שהייתי נוהג לבקר בו על מנת לעדכן את בלוגי ולגלוש מעט באתרים כאלה ואחרים.

לרגע אמרתי נואש, אף בפרץ פאניקה שלפתי את מכשיר האייפון החדיש שלי וניסיתי להתחבר לאינטרנט, וראו זה פלא - יש אינטרנט!

וראו זה פלא גדול יותר - חשבון האינטרנט האלחוטי ממני התחברתי נקרא SnapeFamily, על שמי!

מיד עלה בי החשד, ולאחר שביררתי אי-אילו דברים גיליתי כי החשבון קרוי על שמי כיוון שהוא משולם מחשבוני הפרטי, מכספי שלי. איני בן לשושלת אצולת קוסמים רבת הוד, את כל רחושי הזעום הרווחתי בזעת אפי, וכעת מישהו גוזלו ממני!

אין זה חשבון האינטרנט לבדו, כי אם גם הקמת תשתיות וכדומה! ובנוסף, מדובר ברשת הפתוחה לציבור הרחב! מובן מאליו שמישהו פה מנצל אותי!

לראשונה בחיי רווח לי על שחלמתי סיוט, כיוון שהיה קרוב כל כך למציאות וחשף את טיבה בפני. מיהרתי להכנס לבלוגים של מכרי הקוסמים ונוכחתי לדעת כי הם משתמשים ברשת שהוקמה על שמי ומומנה מחשבוני, ומקימה היה לא אחר ממעסיקי רב הפעלים!

אכן, מעסיקי גוזל את כספי! כה תמים הייתי בפוסטים הקודמים בהם שאלתי אתכם לדעתכם לגבי העלאה בשכרי... אני כמעט שמתבייש!

תודה לך, יומני היקר, על האוזן הקשבת לצרותי הרבות. כעת אנסה לשנות את רוע הגזירה ולבטל את האינטרנט הזה, או לפחות לדאוג שיממן אותו האדם שהקים אותו... אמנם את חשבון הקמת התשתיות אין לי ברירה אלא לשלם, כיוון שזה נעשה בשטח ביתי.

אולי אבקש מהספק שיתן לי סיסמא שתאפשר לי גלישה בלעדית ברשת הקרויה על שמי, ולפחות יהיה בכך שמץ של יושר והגינות.

כל טוב!

יומני היקר שלום וברכה,

כפי שודאי שמת לב, אתמול אכן עמדתי במילתי ולא יצאתי אל אור השמש. היום עבר עלי בנעימים לחים וקרירים עד שנתקלתי בפרופסור דמבלדור הנורא. לעיתים אני מצטער על הפעם ההיא שפניתי אליו בזמנו, כשהייתי במצוקה. הטיפוס האינפנטילי והנאלח הזה לא לוקח שום דבר ברצינות מספקת!

בכל מקרה, יומני, נאלצתי לשתף פעולה עם גורמים מפוקפקים על מנת להגשים את ייעודי הקולינרי. אני מתכוון לרמוס לופין הארור, כמובן. עודני מתקשה להאמין שהפרחח יצר עימי קשר. אמנם הוא היה המתון ברביעיה האיומה, אך עדיין היה אחד מהם, ועל כך עודני מתקשה לסלוח לו, ולמעשה איני חושב כי הוא ראוי למחילה.

נאלצתי לשתף עימו פעולה על מנת להשיג חומרי גלם לצורך בישול. 

אכן! החלטתי לנסות לפתח את כישורי הנסתרים בשעות הפנאי הרבות שיש לי עד שתחל שנת הלימודים הארורה! ושמישהו ינסה לעצור אותי!

...או שכך לפחות חשבתי.

אחרי מה שארע עם הפרופסור דמבלדור, נראה לי שאוותר על הרעיון. לפחות על הרעיון הקולינרי הזה. אני אנסה לפתח כישורים אחרים כלשהם, והפעם במקום חבוי מאוד מתחת לאדמה כדי שבשום פנים ואופן דמבלדור לא יוכל להתקל בי במקרה ולהרוס הכל!

בכל אופן, כבר לפני שהמאורע המחפיר הזה קרה, כשאך גיליתי, לדאבוני, שגם המנהל הנהדר של בית הספר בו אני עובד מנהל בלוג, וקראתי את הדברים האיומים שהוא כתב עלי ואת הצורה בה הוא מתאר אותי וחושב עלי נפגעתי עד עמקי נשמתי.

על כן, אתמול התרחקתי ממנו והשתדלתי שלא לדבר איתו עד כמה שאפשר. גם ככה הוא מתעלם מכל מה שאני אומר... הוא חושב ש"קשקושים, בלבוש, קוקו, שפיץ!" זו פנינת חכמה, וכל דבר שאני אומר זה סתם טירטורים!

אם לתמצת, יומני, מעסיקי מטורלל ברובו.

אמנם נהגתי עימו בנימוס המתבקש, בירכתי אותו לשלום ואחר צהריים טובים (הוא קם מאוחר, עצלן שכזה!), וכשפנה אלי בדברים השבתי לו בצורה מנומסת וראויה - אם כי מצומצמת (טרטרן הוא קורא לי, יומני...) - אך לא מעבר לכך.

שוב לא אוכל לדבר עימו על הא ודא, שוב לא אוכל לספר לו את אשר על ליבי. לעולם לא. כיצד אכל לנהוג בפתיחות עם אדם שמזלזל בי כל כך?  

בכל מקרה, היום החלטתי דווקא כן לצאת מכתלי בית הספר, בין השאר כדי להתרחק ממעסיקי ככל שאוכל, ופרט לכך גם התגעגעתי לאייס-קפה המשובח בקפה האינטרנט בו ביקרתי שלשום. כמו כן, תקף אותי חשק עז לעדכנך בקורותי, יומני היקר.

ביקרתי מעט בבלוגים של אחרים, הגבתי פה ושם, חינכתי והורדתי נקודות לבתים... אכן, עבודת הקודש של המורה עבודת פרך היא, ואף בימי החופשה אין לו מנוח.

כעת, יומני, אני חש רעב במיוחד, ונדמה לי שאזמין לי את מנת היום. הפעם לא אעשה את הטעות של לגגל את שמי... במיוחד לא כשהמוגל משלשום יושב לא רחוק ממני ומציץ למסכי מידי פעם, חיוך מלגלג על פניו.

קשה לי, יומני, לשלוט ביצרי. בכל פעם שמוגל זה רואני הוא פורץ בצחוק מיד!

כמו כן, חלק ממגיבי טענו כי אני משעשע אותם! הם שמים אותי ללעג! איני יודע מה על מורה בשנות האלפיים לעשות כדי לזכות במעט הכבוד הראוי לו! ולחשוב שאני עובד ימים כלילות על מנת לחנך... וזה היחס לו אני זוכה... זה פשוט מחפיר!

אני חושב שעל מורי העולם כולם להתאחד ולצאת במחאה, לדאוג לעתידנו ומעמדינו החברתי! ההוראה דורשת את כבודה הראוי! מורי העולם, התאחדו!

אמנם כן, אך באיזו דרך אגשר על הפערים הרבים בין מדינות שונות, עמים ולאומים שונים, קוסמים ומוגלגים...?

בכל מקרה, אם עתיד אני לצאת במחאה פוליטית להפוך את העולם על פי במטרה לתקן סדרי עולם, להשיב את העולם על תיקונו - יהא זה חלקי.

על הקריירה הקולינרית שלי ויתרתי כבר אתמול, בעודה בחיתולים, בכל מקרה.

להתראות עד הפעם הבאה, יומני! כעת אלך לאכול את מנת היום, ריחה נישא באפי מכיוון המוגל המציץ למסכי. הוא אוכל אותה בקול רעש גדול ונוטף טיפות רוטב בולונז! (חסר נימוס שכזה.)

שים לב, יומני! ייתכן והיית עד זה עתה לתחילתה של מהפיכה מופלאה! אני כה נרגש! אני רוטט ממש! 

הו, המשפט האחרון גם הסתיים באופן מתחרז! אני שוקל לפתוח בקריירה כמשורר הרשמי של בית הספר בו אני עובד! האם, לדעתך, זה יספק לי העלאה במשכורת?

הו, יומני, יודע אני כי אינך מכושף... אך כולי תקווה כי אולי המגיבים יוכלו להרחיב את דעתי ולספר לי את דעתם: האם, לדעתכם, מגיבים חביבים, המשורר הבית סיפרי שלכם ראוי להעלאה במשכורתו? במקרה שכן, אולי אשקול לתרום את כישורי השוררות שלי לבית הספר...

אני משוכנע שלמצפנת המיון לא יזיק לגוון קצת!

הו, עכשיו שיעשעתי את עצמי... 

ובכן, שיהיה לי בתיאבון! להית'!