אז הימים האלה מתאפיינים בעייפות גדולה - ייתכן שבגלל החום הכבד בחוץ - וכאשר אני מגיעה הביתה מהעבודה, אני קודם כל נוחתת על המיטה לסייסטה קצרה (או ארוכה) לפני שאני מסוגלת להמשיך את פעילויות היום.
בעבודה אני כבר כמעט לא מתעסקת בשוטף, ובוודאי לא בפרוייקטים חדשים - ומבצעת המון חפיפות (העברת מידע וידע לאלו שיישארו כאן כשאעזוב).
למרות שהגשתי התפטרותי לפני חודש וחצי (הייתי "נחמדה" ונתתי הודעה של חודשיים מראש, במקום חודש מראש כנדרש) עדיין לא מצאו לי מחליף/ה (ולא ראיתי מאמצי על למצוא לי מחליף/ה) - אז את ה"חפיפה" אני עושה לאנשי הצוות שלי, למנהלת שלי , ואפילו (בחלקה) ללקוחות שלי.
העיקר שיהיה לפחות מישהו (אחד או יותר) שיודע את כל מה שאני יודעת - או לפחות שיודע היכן למצוא את כל מה שאני תיעדתי.
לאורך כל השנים אני מתעדת, כך שזו לא צריכה להיות בעייה.
ובימים האחרונים אני גם עוברת על הכל ומעדכנת היכן שצריך.
אז בסך הכל אני אמורה לעזוב בלב שקט.......
אני עוזבת את מקום העבודה אבל עם חלק מן האנשים אני ארצה לשמור על קשר.
נוצרו כאן חברויות אמת, וחשוב לי להמשיך לטפח אותן - אבל כמובן ימים יגידו.
בבית אני בינתיים ב"mode" של המתנה. מנוחה. טלוויזיה, ספר ולפעמים ספורט.
עדיין לא חופשיה.
עדיין לא פנויה לפצוח בפעילויות חדשות.
עדיין לא מסוגלת לחשוב מה באמת בא לי לעשות בשלב הבא.
מקווה שזה יגיע, ובקרוב.
אתן לזה כמה חודשים - ואם זה לא יקרה אתחיל לדאוג.
בינתיים כבר סופרת את הימים.....עוד שבועיים ויום עד לסיום העבודה....
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
