יוצאת לדרך חדשה

כשהייתי קטנה, ממש קטנה , ושאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה  - עניתי שאני רוצה להיות סופרת.

אני קוראת, ממש קוראת, מגיל 3 בערך

ומגיל שבע או שמונה התחלתי לנהל יומן, שהמשיך להתנהל בהתמדה, כנות ואדיקות רבה עד אחרי הולדתה של בתי הבכורה

במקביל במהלך כל החטיבה והתיכון כתבתי סיפורים ושירים, וגם הלחנתי את רוב שירי (חלקם אפילו זכו לביצועים - בתנועה ובבית הספר)

ואיפשהו בשנות העשרים לחיי - לאחר שכבר ניהלתי חיי משפחה מלאים, אמהות, קריירה וכדומה - גבר השיפוט העצמי שלי על יצר הכתיבה

ואפילו למגירה לא כתבתי עוד

גם הבלוג הזה (יותר נכון אחד או שניים שהתחלתי לפניו ובמקביל אליו) התחיל בקרטוע, בחוסר אמון שעדיין יש בי את זה, שמישהו ירצה אי פעם לקרוא את מה שכתבתי - שזה עשוי לעניין מישהו

גם הוא יותר סוג של יומן, מאד אישי ופרטי מצד אחד - כי הוא אנונימי בסך הכל - אבל גלוי לכל מצד שני.

אמצע הדרך? התחמקות מניסיון לכתיבה אמיתית? צעד לקראת "כתיבה אמיתית" - מה שזה לא יהיה כנראה שאני צריכה את זה, גם אם זה אימון לקראת כתיבה "אמיתית" וגם אם זה סתם שוב כתיבה לעצמי על עצמי - לפחות אני שוב כותבת

בשלב זה בלי עלילה, בלי סגנון, בלי תכנון ובלי יומרות - אבל כותבת

איזה כיף לי