התעוררתי בשבת בבקר עם תחושה ברורה של התקררות על גבול השפעת!
הגיוני מאד שהנכד הגדול הדביק אותי (הוא עשה זאת יפה כל כך בכל השנה שעברה) - או שפשוט שינויי מזג האוויר עשו את שלהם.....
משעה לשעה המצב החמיר והבנתי שזהו זה - אין לי מה להילחם בזה, אני חולה וצריך להיכנע ולהתמסר.
כפי שתמיד קרה עוד כאשר עבדתי - חליתי ביום שבו אינני חייבת לטפל באף אחד או להתייצב בשום מקום - וכך אינני מפריעה לסדר יומו של איש.
אני רואה שגם עכשיו כאשר אני חופשיה מעבודה (אך לא מהתחייבויות ומטלות, כמובן) - הקו הזה ממשיך.
עוד בערב שבת ארחתי את הזוג הצעיר עם הנכדים, וכבר בשבת בבקר פרקו הוירוסים כל עול. יפה מצידם שחיכו קצת.
אז טוב...זה גלש גם להיום ולא אוכל לטפל בנכדים במצב כזה, אז זה כבר לא כל כך מתחשב מצידי (מצד המחלה)....אבל זה מה יש, כמו שאומרים
במקרה היה לבעלי ולי תור לקופת חולים הבקר, שקבענו מראש כדי לבקש בדיקות דם:
עבורו - כדי לראות מה מצב המחלה שלו, תפקודי הכבד וכו
ועבורי - כדי לדעת לבטח אם יש לי או אין לי נוגדים למחלת הנשיקה (EBV) ומה מצב תפקודי הכבד שלי על הדרך.
אז על הדרך גם כן נתתי לרופא לבדוק לי את הגרון, ריאות וכו - למרות שהיה לי ברור (ואכן כך היה) שמדובר בשפעת או צינון או משהו כזה
בעוד שלושה ימים נקבל את תוצאות הבדיקות, ובינתיים אני נחה
תמיד כאשר אני חולה אני מבינה שהגוף שלי כנראה צריך קצת לנוח, ואז אני מתמסרת לעניין הזה (בדרך כלל).
בתי תצטרך להסתדר (מחר זה תורה של חמותה לבוא לעזור, ואולי עד יום שלישי ארגיש טוב...)...וזה גם בסדר. הגיע הזמן שנוריד את מינון, כבר אמרתי , נכון? הגוף שלי (או היקום) החליט שהוא לא סומך עלי מספיק לעשות זאת בעצמי....אז עשה זאת בשבילי.
רפואה שלמה לי (ולבעלי שמתחזק והולך)
שבוע טוב
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
