יוצאת לדרך חדשה

חלפה לה לה חצי שנה מאז שעזבתי את מקום העבודה שלי.

בתי חזרה לעבוד, מסתדרת יפה עם הילדים וגם התינוק כבר הולך לגן (חוץ מכאשר הוא חולה ואז אני כמובן עדיין מתגייסת לסייע בעת הצורך).

אני שוב קופצת אליהם בשביל הכיף בעיקר, שלהם ושלי. 

קוראת סיפור, משחקת משחק, לוקחת לגן שעשועים. כיף גדול. 

נראה שהתגברתי על השפעת שהפילה אותי פעמיים בחודש האחרון.

אני מוכנה לשלב הבא.

בא לי ללמוד משהו.

חשבתי למצוא לי סדנת כתיבה יוצרת. אחת מכם המליצה לי על נורית זרחי אבל לא מצאתי היכן היא מלמדת והיא לא עונה למייל ששלחתי לה.

חברה שלי עשתה פעם סדנא של אשכול נבו. 

בודקת. 

מחפשת.

חושבת גם ללכת ללמוד אימון. 

"אימון למה?" בעלי שאל, וזה מעניין שעוד אנשים הגיבו באותו אופן. כי יש אימון עסקי, ויש תזונתי, ויש לספורט......

אני עברתי אימון כאשר עדיין עבדתי, באותו השלב שהתחלתי להרגיש שאו טו טו מתחיל לי "משבר עבודה" נוסף, זה בא לי בדיוק בזמן.

אהבתי לגלות את השיטה (של בית הספר אימושיין) ואת יישומה על ידי אותה מאמנת.

זה דיבר אלי. עבד אצלי. 

אני חושבת ללמוד את זה בלי להחליט מראש אם גם אנסה לעסוק בזה. לאמן אנשים. 

לא מחפשת כרגע פרנסה. רק עניין ואתגר. 

"לא מבין בזה כלום" בעלי אמר. 

אוקיי, אבל גם אם הייתי אומרת שאני מתעניינת ללמוד אסטרו-פיסיקה או אפילו פסיכולוגיה אתה לא מבין בזה. אז למה סתם להגיב ככה?

קצת הוציא לי את הרוח מהמפרשים. החזיר אותי אחורה לתקופות אחרות...

לשם שינוי אמרתי לו. הוצאת לי את הרוח מהמפרשים. למה להגיב ככה? למה לא לומר "יופי, בכיף - שמח שאת מתעניינת בלימודים"...

"צודקת, לא יודע למה הגבתי ככה". 

הרי גם לא הבנת כאשר הלכתי ללמוד הילינג ותקשור ואסטרולוגיה. אבל הבאתי את זה לעולם שלנו והפנמת את זה כל כך יפה. 

ברור שגם כאשר למדתי ואחרי כן עסקתי בעיסוי, ורפלקסולוגיה ורייקי - הרווחת מזה. התאמנתי על כל המשפחה. 

טוב, די. לא מעניין כרגע. בקיצור, זאת אופציה.

ממש ללכת לאוניברסיטה ולעשות תואר....לא נראה לי בשלב זה. אם כבר - אולי הייתי מנסה ללמוד בלשנות. 

מאד מעניין אותי בלשנות. לפחות נדמה לי שמעניין אותי. כמו שבעלי אמר  - לא ממש מבינה בזה, אבל נדמה לי שזה מעניין אותי.

בקיצור....מוכנה לשלב הבא