יוצאת לדרך חדשה

טוב אז זה נדחה. 

אמש קבלתי טלפון בהול מבתי, שנכדי הפרופסור, המכונה גם "חששני" כי הוא כה זהיר בתנועותיו ופעילויותיו, בכל זאת הצליח איכשהו ליפול מהספה על שולחן הסלון ולפתוח לעצמו את המצח.

חתני, חובש בצבא לשעבר (גם בתי היתה חובשת בצבא), חבש אותו והם רצו לנסוע למיון כדי שיתפרו לו.

בקיצור - הוזעקתי לשמור על התינוק, והם נסעו.

די מהר טיפלו לו בפצע (הדבקה, לא תפרים - פלאי הטכנולוגיה), אבל הושארו עוד כמה שעות להסתכלות - לוודא שאין לו זעזוע מוח.

הוא היה גיבור אמיתי, הקטן הזה, אבל בסוף (בזמן ההמתנה) כבר נשבר והתחיל להתבכיין שרוצה הביתה ולישון....

צודק.

הם חזרו אחרי חצות הביתה, מה שאומר שהיתה לי גם הזדמנות להאכיל (ולנשק ולמזמז ולהסניף את השמנדוב), ואז כל הלילה (כנראה בכל פעם שהתהפך מתוך שינה ונגע באזור הפצוע) הוא התעורר ובכה.

כך שלא היה להם ממש לילה.

נסעתי הביתה, נכנסתי למיטה בסביבות אחת ....ולא הצלחתי להרדם.

לא שדאגתי או משהו, פשוט "ברחה לי השינה", או אימרה פולנית כלשהי.

בסוף נרדמתי.

בקיצור - הם דואגים לו, והחליטו לדחות את עניין סוף השבוע אצל הסבתא למועד אחר - אולי בסופשבוע הבא. נראה.

האמת - התאכזבתי.

באמת ציפיתי לבלות איתו זמן איכות.

בכל אופן הם יגיעו כולם לארוחת ערב, כך שאראה אותו, ולו לשעתיים....

שבת שלום