יוצאת לדרך חדשה

לפני כשבע שנים עברתי אימון. קואצ'ינג, בלעז. הגעתי לזה במקרה, דרך עמיתה לעבודה שלמדה אימון ותרגלה את השיטה (בחינם, בהתחלה ואחרי כן בתשלום) על מתנדבים מהמשרד.

לא ידעתי אז מהו אימון, וגם היום אני מבינה שיש כל מיני סוגים של אימון, כל מיני אסכולות, ו...מה לעשות - כל גווני הקשת של מאמנים ובתי ספר לאימון.

למדתי בחיי כבר ששום דבר לא קורה במקרה, והזדמנויות שנקרות בדרכי לא מגיעות סתם. לפעמים אני מפספסת אותן - וזה בסדר, זו הבחירה שלי, אבל לפעמים אני קופצת על ההזדמנות - וכך עשיתי אז, כאשר בעקבות שיחת "מעלית" אקראית לחלוטין החלטתי להתאמן אצל א'.  

בשלב ההוא של חיי הייתי כבר אחרי שני סבבים של טיפולים פסיכולוגיים. הראשון בסביבות גיל 30, וזה נמשך שלש שנים. הסבב השני בגיל 40, היה פחות מוצלח וחתכתי אחרי כמה חודשים. 

בתור מישהי שכבר הכירה טיפול פסיכולוגי, האימון (בשיטה שא' עבדה בה) הפתיע אותי - לטובה.

זה דיבר אלי, זה תפס אותי, זה עזר לי לעשות עבודה עם עצמי - כאשר א' היתה בת שיחה, מנחה, ראי המשקף אותי - לא מטפלת. 

זה עשה לי סדר בראש.

זה גם פתר לי דברים (לפעמים תוך שיחה אחת) שהתחבטתי איתם שנים.

זה יצר לי שקט, רוגע, שלווה - בתוך המציאות המטורפת שהחלה להיווצר במקום העבודה.

השיטה היתה של בית הספר אמושיין (Emotion) בהנחייתה של נטלי בן דוד.

זה נתן לי כלים שאחרי תום שני סבבים קצרים יחסית (אחד בן  12 פגישות ואחר בן 16 פגישות) יכלתי להמשיך להשתמש בהם בעצמי, גם ללא א'.

השיטה כל כך מצאה חן בעיני שחשבתי שיום אחד אולי אלך ללמוד לאמן בשיטה זו. 

הרעיון נדחה שוב ושוב מפאת חוסר זמן וחוסר אנרגיה, אבל עכשיו נראה לי שהגיע הזמן.

הלכתי ביום ד לפגישת הכרות באמושיין. 

המפגש היה עבור תכנית קדם לתכנית המאמנים, בשם "נקודת מפנה" - שהיא גם תכנית שעומדת בפני עצמה, לא רק למי שרוצים אחרי כן ללמוד לאמן.

זו היתה הפעם הראשונה שפגשתי את נטלי בן דוד, למרות ששנים שמעתי עליה גם מא' וגם מאנשים שונים שלמדו אצלה, או התאמנו אצל תלמידיה.

שום דבר ממה שסיפרו לי על נטלי לא הכין אותי לאדם המדליק שפגשתי שם. 

מזמן לא פגשתי מישהי שגרמה לי להרגיש כל כך אמיתית. שגרמה לי לרצות להמשיך לשמוע אותה, ללמוד ממנה, מניסיון החיים שלה, מהשיטות שהיא פיתחה - בראש ובראשונה עבור עצמה - ואז יישמה אותן עבור אחרים.

מזמן לא האמנתי ככה למישהו.

ממש לא האמנתי על עצמי - איפה הציניות, איפה ההסתייגויות הרגילות שבדרך כלל עוטפות אותי כמו שריון במפגשים מסוג זה? 

מזמן לא פתחתי את ארנקי ברצון רב כל כך כדי ללמוד משהו חדש אצל מישהו חדש.

הקורס מתחיל בסוף אפריל, ואני כבר לא יכולה לחכות.

קורס המאמנים עצמו יתחיל רק בחורף הבא, אבל לא אכפת לי לחכות.

בינתיים ממשיכה לחפש גם חוג כתיבה יוצרת.

אני מרגישה מלאת אנרגיות, סקרנית, מתלהבת. 

מזמן לא הרגשתי את זה.

איזה כיף לי.