15/12/2007:
לדעתי
כמעט כולם כבר הספיקו לשמוע את הסיפור של "רחוב אחר" - מספרים אותו
בקורסים של אימון (COACHING) ובכל מיני מסגרות דומות אחרות. לא זוכרת
בדיוק אבל זה מספר על מישהו שהולך ברחוב, נופל לבור, בקושי מצליח לצאת, הולך שוב
באותו רחוב, רואה שיש בור אבל בכל זאת נופל לתוכו, איכשהו מצליח לצאת, הולך שוב
באותו רחוב, רואה את הבור ועוקף אותו...ובסופו של דבר בוחר ללכת ברחוב אחר.
ה"רחוב" שלי היא ר`. שוב ושוב במהלך עשרות השנים שאנחנו מכירות - קרובות
משפחה דרך נישואים אבל בדרך כלל גם חברות - היא מצליחה להציב לי את
ה"בור", ושוב ושוב אני נופלת לתוכו - ובכל פעם אני נאלצת למצוא את
הדרכים ואת הכוחות לצאת ממנו.
יש אנשים שמצליחים לשאוב את האנרגיות מכל הסובבים אותם. ר` היא כזאת. הכל מתרכז
סביבה. גם הבעל והילדים. בודאי החברים. כולם צריכים להיות קשובים לצרכיה,
לרצונותיה ולפחדיה, להתחשב בכל ולהתיישר לפיה. גם כאשר הם חולים, חלילה, זה קורה לה. הם "חולים לה".
יש אנשים שנמצאים בחיי כי בחרתי בהם, ויש אנשים שבחרו בי. יש אנשים שאני קשורה
אליהם בגלל קשרי דם, ויש בגלל קשרי הנישואים. אומרים שמשפחה לא בוחרים - אבל לדעתי
כן אמורים להיות מסוגלים לבחור את סוג מערכת היחסים עם כל בן משפחה, במיוחד משפחה מורחבת. או לפחות לשים את הגבולות הנחוצים.
אני לא השכלתי בכל שנות היכרותי עם ר`, לשים נכון את הגבולות.
ר` דורשת ור` מלאה ציפיות - רק מאחרים. לא מעצמה, לעולם לא מעצמה.
ר` כנראה חסרת ביטחון עצמי באופן משווע, וזו הדרך שלה לשרוד, לשאוב את האנרגיות
מאלה שקרובים אליה, מאלה שאוהבים אותה.
כבר לפחות 4 פעמים בעברה של מערכת היחסים ביני לבין ר`, נקלעתי למצב שיש לר`
תלונות, טענות ומענות מסוגים שונים אלי - ובכל הפעמים היה צריך כסח גדול או שיחות
נפש מתישות (או שני הדברים גם יחד) כדי "לחזור לנורמה" ולהמשיך במערכת
היחסים.
בנוסף, כבר עשר שנים ויותר, מאז שנפטרה אמה של ר', שיש חד צדדיות משוועת בכמות האנרגיה המושקעת על ידי במערכת הזו
- אני צריכה להתקשר, ועל בסיס יום יומי. אני צריכה להקשיב, להסכים, לפרגן, ויותר
מכל לשתוק - כי רמת החרדות וחוסר הביטחון של ר` מגיעה כבר לפרנויה בכל הקשור למידע
על חייה או על צרותיה שעלול "לדלוף" אל מחוץ לחוג המשפחה המצומצמת.
בפעם האחרונה שנפלתי לבור של ר`, לפני כשנה, כבר הודעתי לה שעדיף שלא תספר לי שום
דבר שהיא לא מעוניינת שידלוף החוצה, וזאת עקב טענותיה שפלטתי בחברת בני משפחה מורחבת, מידע חסוי שהיא
הפקידה באזניי. את הטענות כלפי לא שמעתי חלילה ביום שבו לכאורה עשיתי זאת, ולא יומיים אחרי ואף לא שבוע או חודש אחרי ה"פשע" שלי - אלא חצי שנה או
שמונה חודשים אחרי - כאשר אפילו ראש ה"קומפיוטר" שלי (כפי שחבריי בחיבה
קוראים לו) כבר לא מסוגל לזכור מה אמרתי ולמי. לכי תוכיחי שאין לך אחות.
היה זה רק אחד מן הפשעים שבו הואשמתי באותה הזדמנות.
אין לי מושג מה גרם לי אז,
לפני כשנה, בכל זאת להתאמץ וליישר את ההדורים עם ר` - שבאופן ברור גוזלת ממני כל
כך הרבה אנרגיות - גם "בעיתות שלום" וגם כשהיא נכנסת לאחת
ה"תקופות" שלה שבו כל העולם אשם במשהו, ובדרך כלל היא מצליחה לטפול את האשמה
על אדם ספציפי או שניים.
כנראה בכל זאת משפחה, כנראה עבור הבעל והילדים - שלי, ושלה - שאותם אני אוהבת בכל
לבי בלי קשר ל"בורות" שיש בין אמם לביני כל כמה שנים.
נראה לי מיותר לציין (אך זה בכל זאת כנראה רלוונטי) שהיא מארגנת "בורות"
כאלה לכל חבריה ומכריה ואף קרובי משפחתה בשלבים שונים של החיים - אני לא יוצאת
דופן מבחינה זו. צרת רבים? אולי. אבל נראה לי (ואני לא מתחייבת כי כבר כמה פעמים
זה נראה לי ונכשלתי בכך) - שהפעם בא לי ללכת ברחוב אחר.
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
