יוצאת לדרך חדשה

נכנסתי למשפחה של בעלי חודשיים אחרי שהתחלנו לצאת יחד. 

זה אומר שארבע וחצי שנים לפני שהתחתנו, בתקופות שכלל לא חשבנו על חתונה - כבר הייתי חלק מהמשפחה.

הם היו משפחה מאד מגובשת וקרובה, למרות שחלקים ממנה מפוזרים במקומות שונים בעולם (המאסה הגדולה תמיד כאן), 

ואני התחברתי מייד כמעט לכל אחד מהם - בנפרד - ולכולם יחד. 

הדור של הוריו מנה במקור 12 אחים ואחיות (חלקם חורגים). כאשר אני הגעתי 10 עדיין היו בחיים, אבל אחד מהם כבר גסס מסרטן ולא באמת זכיתי להכירו. 

כולם (פרט לאחד) התחתנו ונולדו לו לפחות 2 ילדים. סליחה - בדיוק 2 ילדים. 

גם הדור השני (של בעלי ואחיו) מאד קרובים ויחסית גם מגובשים. יחסית לכך שעכשיו מדובר בהרבה יותר אנשים.

פיקניקים משותפים, מפגשים וכמובן חתונות, בריתות, בר/בת מצוות (ולוויות ואזכרות) - תמיד יש מאסה של אנשים שמגיעים ברצון ובשמחה (לשמחות) לבלות יחד, לצחוק , לאכול (הרבה) וליהנות אלה מחברת אלה. 

הדור של הילדים שלנו (כבר הרבה הרבה יותר אנשים מן הסתם) מאד אוהבים את המפגשים המשפחתיים האלה אבל כמעט מעולם לא יוזמים אותם בעצמם, והרבה פחות מקפידים להשתתף בכל המפגשים....

הדור הרביעי (זה של הנכדים שלי) כבר מונה 28 ילדים, ויש עוד זוג תאומים בדרך....

אתמול ארחנו אצלנו בבית 41 בני משפחה, בבראנץ' משפחתי רב דורותי. 

41 איש הם כשני שליש מתוך כל מי שהזמנו, והזמנו כמעט "רק" בני משפחה מהצד של אבא של בעלי...לא אמא של בעלי...

כן, יש לנו משפחה גדולה ועליזה ומגובשת. 

קרענו את התחת אמנם, אבל היה כיף גדול.

הכי מבוגר שהגיע הוא דוד בן 93 והכי צעיר היה הנכד הקטן שלי, בן 7 חודשים.

הבאנו שעשועים לילדים הקטנים...

וגם לגדולים יותר...

בישלנו אוכל (שהיה מספיק גם ל-60 איש!) - כאשר בעלי הוא השף הראשי, ואני סו-שפית מנוסה, שוטפת כלים מדופלמת...

(והוא שוטף רצפות מומחה).

הכנו את הכל בחוץ, אבל כולנו רצנו פנימה עם הצלחות ומגשי האוכל כאשר פתאם שטף אותנו גשם אביבי....

כמו שאמרו בפרפר נחמד : היה קצת צפוף אך מה זה חשוב. ובסוף גם זרחה שוב שמש וחלקנו יצאנו החוצה שוב...

כוווולם היו מרוצים  - אכלו המון, צחקו המון, צילמו המון - ומילאו את הפייסבוק בתמונות וקליפים

היה כיף גדול.....

אז נכון שמשפחה לא בוחרים, אבל כאשר יש משפחה כזו, אז כיף לבחור שוב ושוב להיפגש איתם ולחגוג איתם, וכשאין ברירה גם להתאבל איתם....

חג שמח לכולם

נ.ב. ברור שבסדר אנחנו מתארחים, כי אין לנו כוח לזוז - למרות שאנחנו ממילא מבשלים שליש מהארוחה ומביאים לשם....