יוצאת לדרך חדשה

בבקר של ליל הסדר היינו כבר אחרי הארוח הגדול הרב משפחתי בשבת, וגם אחרי בישולים לקראת ליל הסדר בראשון.

אמנם התארחנו, אבל בניגוד לבעלי - המארחת הסכימה (ואפילו שמחה) שכל אחד מהמוזמנים יביא משהו (אחד לפחות).

אנחנו הכנו דגים (געפילטע פיש וגם חריימה), חזרת (סוף הדרך!), כבד קצוץ (עוד מישהו הכין כבד קצוץ באותו ערב - ושניהם היו מצויינים) וקינוחים (קבלנו אישור לקינוחים חלביים ....כשר לפסח אבל לא כשר משום בחינה אחרת...).

אז ביום שני בבקר היינו פנויים ולבקשתה של בתנו אספנו את הנכד הבכור לבילוי עם סבא וסבתא.

הילד רק בן שנתיים פלוס, אבל בעלי כבר מת לקחת אותו למנחת עין ורד, לראות מטוסים קטנטנים וטרקטורנים מעופפים ממריאים ונוחתים.

זה קצת עניין את הפרופסור, במיוחד אחרי שהכלי המעופף כבר יצא מטווח שמיעתו (הקטנצ'יק מאד מאד רגיש לרעש!) והוא קלט שאותו הרכב שכרגע הרעיש לידנו ממש, כבר נמצא גבוה בשמים.... אבל הלהיט של הביקור שם דווקא היה חצץ - כן, אבנים קטנות - אותן הוא הרים (בכל פעם 4 או 5 אבני חצץ) בקפידה רבה, נשא אותן למשטח הדק של בית הקפה (שם הסתתרנו מפני השמש הקופחת) ובסבלנות רבה סתם את החריצים שבין קורת עץ אחת למשניה בעזרתן. 

סבא היה קצת מתוסכל מזה אבל הבין שכדאי לחזור לשם בעוד כמה שנים ....

משם שמנו פעמינו לחוות התוכים בכפר הס. בדרך פגשנו סוס נחמד, ידידותי מאד, ששמח מאד על ליטופינו ותשומת לבנו - הפרופסור התלהב אבל גם פחד קצת......לא הסכים ללטף אותו אבל שמח מאד כאשר אנחנו ליטפנו, וגם קיבלנו ליקוקים ידידותיים מהחייה האצילית הזאת...

גם בחוות התוכים העדיף הפרופסור הקטן להימנע מרעש הציפורים המרהיבות

והעדיף להתרכז באזור השעשועים (נדנדות, מגלשות, כדור) ובפינת הליטוף...

ובאיזשהו שלב בתי התקשרה לשאול איפה אנחנו כבר, הם רוצים לתת לו צהריים ולהשכיב אותו לשנת הצהריים,

שיהיה ערני לליל הסדר, אז בזה הסתיים בקר הכיף. ברגע שהושבנו אותו בכסא שלו ברכב, מייד נשמט ראשו הצידה והוא שקע

בשינה עמוקה.....

בערב היינו מוזמנים למחותנת שלנו לליל הסדר.

יחד איתנו היו מוזמנים בתי עם חתני והילדים, ושתי גיסותיה של בתי - אחת עם החבר, והשנייה עם הבעל, הילד בן השנתיים, כרס ענקית של

חודש שמיני הריון והרבה הרבה עצבים. נראה לי שזה מה שנתן את הטון של הערב, למרות שהשתדלנו מאד לא לתת לזה לקלקל.

השמנדוב ישן מהרגע שהגענו ועד שהלכנו, והפרופסור היה בעננים כי כל מי שהוא אוהב (פרט לבני - הדוד האהוב עליו במיוחד) היה איתו שם בחדר. הוא פנה בהתרגשות מסבתא לסבתא לסבא....אושר גדול.

האוכל, שהכנתו התחלקה שווה בשווה בין כל המוזמנים, היה טעים מאד ומייצג מאד של מאכלי פסח של העדות השונות שהיו מיוצגות בסדר.

הצלחנו לקרוא את ההגדה עד ל"שולחן עורך", כולל השירים המעטים שכבר מופיעים בחלק הראשון (מה נשתנה, עבדים היינו, והיא שעמדה..) תוך כדי ההשתוללות ההיפר אקטיבית של האחיין של חתני וההתעסקות הבלתי פוסקת עם האייפון של גיסו של חתני.......ובזה זה נגמר.

ברגע שהגענו לקינוח קמו אחותו של חתני ובעלה והכריזו שהספיק להם, הם הולכים הביתה - ומשום מה זה גרם לכך שלא המשכנו לקרוא, וחבל. כל השירים שבחלק השני של ההגדה, כל ה"כי לעולם חסדו" ו"ויהי בחצי הלילה" ו"חד גדיא" וכמובן "אחד מי יודע" שבהם אנחנו בדרך כלל יורדים מהפסים מרוב צחוקים אבל שרים עד הסוף.....כל זה לא היה בסדר הזה. וחבל. 

אמרתי שבשנה הבאה ננסה שוב לערוך סדר כמו שאנחנו רגילים, ובעלי אמר שאם זה תלוי בו, בשנה הבא לא נהיה בכלל בארץ....

פסח שמח