הוא מוכן כבר מהקיץ שעבר, אבל לבתי (ולחתני) לא היה כח להתעסק עם זה אז רק עכשיו - בחופשת הפסח - החליטו סוף סוף לגמול את הפרופסור מחיתוליו.
גם כך הוא כבר ידע להכריז "פיפי" או "קקי" בכל פעם שעמד לעשות, ואף הגדיל לעשות והיה עוצר מכל עיסוקיו, מוצא פינה בחדר וכורע בכל פעם שעשה את צרכיו בחיתול, ולאחר שסיים היה מכריז "זהו" וחוזר לעיסוקיו.
במהלך חול המועד הם הלכו יחד באופן חגיגי ובחרו סיר יפה ואדום וגם ישבנון עם סולם
ורק אז נזכרו שבעצם אין לו בכלל תחתונים.....ואולי יידחו את כל העניין בעוד כמה ימים...
אלא שהפרופסור הקטן חשב אחרת.
הוא קם בבקר שלמחרת הקניה של הסיר, הכריז שיש לו פיפי , דרש שיורידו לו את החיתול והתיישב אחר כבוד וסיפק את הסחורה.
אושר גדול היה בבית, ולקראת ביקורם אצלנו באותו הבקר רצנו לחנות הקרובה והצטיידנו ב-10 תחתונים קטנים וחמודים בשביל הפעוט...
קנינו גם סיר (כחול), והתברר שאין לו בעייה לעשות גם בו.
למחרת הם גם התקשרו אלינו לספר בהתרגשות שהוא עשה גם קקי גדול....איזו גאווה היתה בקולו, ואיזה אושר לשמע מחמאותי הנלהבות.
רק את הישבנון הוא אינו רוצה עדיין, זה קצת מפחיד אותו. נשמע הגיוני - למי שעד היום עשה בחיתול מפנק ועוטף.
בינתיים הוא מסתפק בזריקת צעצועים שלו לתוך האסלה, כנראה כדי לבדוק תחילה מה קורה להם, לפני שיפקיר בידיה את הקקי היקר שלו.....
אז ברור שעל כל כמה הצלחות יש גם פספוס או שניים...
וברור שדי נמאס לו כל חצי שעה/שעה להוריד מכנסיים ולהתיישב, למקרה שיהיה פיפי - הלא יש לו דברים הרבה יותר מעניינים לעשות והקסם פג אחרי יום יומיים.....וכבר לא מספיק להתלהב ולשבח - עכשיו בתי גם מדי פעם מבטיחה לו מתנות קטנות....
אבל בסך הכל הוא בדרך הנכונה.....וגם הגן משתף פעולה כמובן. רק חבל שהוא היחיד בינתיים בגן בתהליך גמילה.....
כנראה שלשאר ההורים עוד אין כח להתחיל עם הסאגה הזאת.....
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
