יוצאת לדרך חדשה

ראשון בבקר, בעלי עדיין לא ירד למטבח - זה היום החופשי שלו והוא מנצל זאת לחטוף תנומת בקר נוספת, לאחר שכבר התעורר מוקדם, הדליק טלוויזיה, ונרדם בחזרה.....

עוד מעט יירד, נשתה קפה בגינה ונחליט איך מבלים את היום הנהדר הזה ביחד.

הצצה חטופה בלוח השנה האלקטרוני שלי (google calendar שמסתנכרן עם הלוח שבסמארטפון שלי וגם עם הלוח של האאוטלוק בלפטופ שלי...אין מנוס מהרקע שלי גם ב"פנסיה") - מראה שהשבוע הקרוב כבר התמלא בפעילויות.

הצצה בלוח של השבוע שעבר מניב מסקנה דומה. גם מי שב"חופש" בסופו של דבר עסוק מאד. 

לפני שעזבתי את העבודה, אמרה לי חברה אחת (שכבר מתאימה לצאת לפנסיה מפאת גילה אבל מסרבת בכל תוקף) שכל החברות שלה שכבר יצאו לגמלאות עסוקות בטירוף ואי אפשר בכלל לקבוע איתן מפגש מרוב הפעילויות שלהן.

חברה אחרת סיפרה לי שמאז שאמא שלה יצאה לפנסיה, היא כל הזמן מבקרת אצל רופאים.

ובכן - הכל נכון. 

בשבוע שעבר (שהיה קצר, כי מפאת החג השני של פסח התחיל רק ביום שלישי) ביליתי בקר שלם עם חברה,

עברתי ניתוח קטן אצל כירורג (להסרת ציסטה שומנית מהשכם השמאלית),

חזרתי עוד פעמיים לקופת החולים לצורך ביקורת והחלפת תחבושת,

אספתי את הנכדים מהגן וביליתי את אחר הצהריים איתם אצל בתי,

וכמובן ביקרתי בסופר, כבסתי וקיפלתי (סיפרתי כבר שאני לא מגהצת? מוסרת לגיהוץ!),

בישלתי את ארוחת ערב שבת (ארחתי את בתי ומשפחתה כרגיל, וגם את אחי וגיסתי )

והתעמלתי (למרות הניתוחון + האנטיביוטיקה שאני חייבת לקחת בעקבותיו) בקאנטרי.

אה, כן , וגם  הספקתי לסיים את הספר המצויין של רולינג "כיסא פנוי". 

עכשיו שאני חושבת על זה, הייתי יכולה לעשות את כל אלה גם לו עבדתי (פרט למפגש הבקר עם החברה)....אבל הרבה יותר בלחץ.

השבוע נראה לי עוד יותר מלא פעילויות, לפחות על הנייר. 

מחר בבקר יש לי ממוגרפיה, ואחר הצהריים תור לעיסוי. אולי בין לבין אספיק להתעמל. 

מחרתיים בבקר מפגש עם חברה (שהיתה המאמנת שלי) ואחר הצהריים אקפוץ שוב לביקורת אצל הכירורג. 

ביום רביעי אאסוף את החברה מיום שלישי שעבר ושתינו נחתום בלשכת התעסוקה ונצא להליכה על שפת הים עם או בלי ארוחת בקר. 

אולי אחר הצהריים אקפוץ לבקר את הנכדים.

ביום חמישי קבעתי לי טיפול פנים וכיוון שזה ליד מקום העבודה שלי (לשעבר), קבעתי לאכול צהריים עם החברות/חברים שלי שם. 

בין לבין שוב יהיה סופר, כביסות, בישולים.

וקריאה בספר החדש "the woman who went to bed for a year" מאת sue townsend. נראה מבטיח. 

כך בדיוק דמיינתי את החופש שלי. מהנה וללא רגע דל אבל עם המון זמן לנוח והמון בחירה. 

אז מה, שגרה זה רע?