לקחתי חייל טרמפיסט למשך כמה דקות הבקר.
דווקא בדקות הספורות של הנסיעה הצלחנו לדחוס שיחה שלמה.
אמרתי משהו על כך שתמיד בימים העצובים יש את השירים הכי יפים ברדיו.
והוא אמר משפט שגרם לי לחשוב אחר כך כל היום: "תמיד אני חושב עליהם", אמר החייל "אבל לא על תקופת השואה, אני חושב -אלא על התקופה שלפני השואה"
וגם אני , פעמים רבות, חושבת על כך.
מה עבר להם בראש? לכל אותם מיליוני יהודים שחיו בארצות שונות באירופה, או נסעו לבקר באירופה באותה התקופה - וחוו את השינויים שחלו באוויר, בחוקים, ביחס אליהם....
תמיד היתה אנטישמיות, הם היו רגילים לכך.
האם היתה להם דרך לדעת מה יהיה? האם מישהו יכול היה להעלות בדימיונו הפרוע כיצד התרחיש הזה יתגלגל?
רבים האמינו שזה יעבור.
"נעבור גם את זה" .
גם היום אני שומעת בטלוויזיה אנשים שאומרים שהעלייה של האנטישמיות והאנטי ישראליות בעולם כיום היא לא באמת סממן.....שהיא חלק משנאת זרים, שאלה בודדים....
הייתכן?
כיצד יסתכלו על התקופה שלנו הדורות הבאים? מה יגידו על ההתמודדות שלנו עם האיום האיראני?
עם הבעייה הפלשתינאית?
עם קוריאה הצפונית (לא רק אנחנו אישית - אלא כל העולם).
איך זה נראה מהצד השני? הצד של "לפני", כאשר עוד לא קרה הרבה, כאשר זה היה מפוזר, מבודד, "בקטנה"? עוד גזרות אנטישמיות....כמו תמיד...
זוכרת בבהירות את החודשים שלפני מלחמת יום הכיפורים. אף אחד מאיתנו לא תיאר לעצמו מה עומד לקרות.
האם שוב אנחנו במצב כזה?
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
