יוצאת לדרך חדשה

פוסט זה נכתב בהשראת תרופה למכה והפוסט האחרון שלה "מגילת חמות" .

עריכה: במקור כתבתי חמותות ותוקנתי בצדק לומר : חמיות (על משקל: אחות, אחיות). ותודה לנ*גה על התיקון. 

חמותות. חמיות. נושא רגיש ולפעמים כאוב. הכי מצחיק אותי כאשר אני שומעת מישהי אומרת "חמתי". תמיד אני שואלת אותה אם היא כל כך כועסת עליה ("חמתי בוערת בקרבי"). 

כן, אני מאד טרחנית ונודניקית בקטע הזה, של העברית. 

חמותי, חמי, חמותה, חמיה, חמותו, חמיו.....חמותות חמיות ....כך צריך להגיד, מה לעשות.

ואמה של אשתך היא חותנתך, לא חמותך. הידעת? אביה הוא חותנך. ככה זה בעברית. 

סטיתי.

חמותי.

לא ידעתי שחמותי תהיה חמותי כאשר התיידדתי איתה. 

הייתי נערה בת 16.5, שבנה - החבר שלי  - התגייס לשריון, שירת בסיני, והייתי מבקרת אצלה פעם בשבוע/שבועיים אחרי בית הספר. 

בימים בהם בעלה הרופא קיבל אחרי הצהריים חולים בקליניקה שבקומת הקרקע שבבניין שלהם, ישבתי איתה במרפאה. פטפטנו על הא ועל דא.

בימים שבעלה עדיין עבד בשעות שהגעתי, ישבנו יחד במטבח על כוס תה (אז עוד לא שתיתי קפה) או חלב עם עוגה או עוגיות....תמיד היה לה משהו. תמיד היתה במטבח, אופה ומבשלת וטורחת ומכינה, או מגהצת (אפילו תחתונים וגרביים היתה מגהצת). 

כאשר בעלה (חמי לעתיד) היה אמור להגיע הביתה, היתה עוזבת הכל, רצה להתלבש ולהסתרק ולהתאפר לכבודו, כי לא אהב לראות אותה מוזנחת מעבודות הבית. 

כל מה שאני יודעת על המשפחה הענפה של בעלי הגיע ממנה, מאחיה (ייבדל לחיים ארוכים) שהיה מגיע לבקרני כאשר הייתי בחופשת הלידה עם בתי, ומאחותו הקטנה של חמי (זו שחייה באנגליה, ניצולת השואה). במקביל להתאהבות שלי בבעלי, התאהבתי במשפחה שלו. 

כאשר נסעו לבקר את בנם בבסיס, היו נוסעים במיוחד אלי בשבת בבקר לאסוף אותי כדי שאבוא איתם. גרתי בעיר סמוכה, לא היה לי טלפון בבית, אבל הם טרחו ועשו זאת. אספו אותי אל תוך המשפחה.

שיתפו איתי את בנם. 

מעולם לא הרגשתי כמו כלה. לא כחברתו ולא כאשתו. תמיד הייתי להם כמו בת. 

דווקא אני, ככלה צעירה (מאד! התחתנתי בגיל 20) עשיתי להם קצת חיים קשים. הייתי קנאית לפרטיותנו, קנאית לילדינו כאשר נולדו. לא נתתי להם דריסת רגל ברגעים קטנים אך חשובים כמו האמבטיה הראשונה. לקח לי כמה שנים עד שהבנתי מה אני עושה להם, ופתחתי זרועותי שוב. הם תמיד כיבדו אותי, ושמרו מרחק כאשר הוצאתי את הקוצים. ובאו ברצון לחיבוק כאשר בסוף ירדתי מהעץ. מעולם לא רבנו על זה, מעולם לא שמנו (לא הם ולא אני) את בעלי בתווך ביננו. היו שנים בהן הם היו יותר ההורים שלי מאשר ההורים שלי.

היא תמיד אמרה את כל מה שחשבה. מעולם לא הסתירה, מעולם לא ידעה לייפות. לא תמיד אהבתי את מה שאמרה, אבל תמיד ידעתי שהכל נאמר בתום, ושמאחורי הכל יש אמונה וכוונה טהורה. ואחרי שאמרה - הניחה לנו לעשות כרצוננו, לפי דעתנו, והיתה שם לצידנו בטוב וברע. 

חמותי לא ידעה לסתום את הפה, אך זה לא היה לשם הרכילות. ללא השכלה מעבר לכיתה ד', ידעה האישה שהכוח טמון בידע, והשתמשה במידע כדי לעזור. תמיד אמרה (ואני דוגלת בכך עד היום) שאם יש לך בעייה, צורך כלשהו, בקשה כלשהי - ספר אותה לכמה שיותר אנשים, כי מישהו מהם בטוח יוכל לעזור או להפנות אותך למישהו שיעזור. כזאת היתה. 

אחרי שראתה אותי רוחצת את ערימות הכלים שנערמו בתום ארוחת יום הולדת שעשינו לאחד הילדים - קנתה לי מדיח למחרת.

לאחר שנפלה לי על הבוהן של כף הרגל צלחת שניסיתי להוריד מארון מטבח גבוה, קנתה לי סולם למטבח.

כאשר לקחה אליה בפעם הראשונה את שני הילדים לשבוע/שבועיים בחופשת הקיץ התקשרה לספר לי כמה הם טובים ואף פעם לא רבים, וממש נתנה לי קרדיט על העניין הזה.

אז אי אפשר לומר שלא היתה "פולניה" בדרכה הרומנית בדברים הקטנים כמו "בואו לארוחת צהריים בשבת" וכשענינו "יש לנו תכניות אחרות" היתה עונה "אבל כבר בישלתי"....

אבל זה היה כל כך בקטנה שתמיד רק העלה חיוך.

היא היתה גאה בי, היא אהבה אותי, היא רצתה בטובתי, היא פרגנה לי על חינוך הילדים.....היא העירה לי בעדינות רבה על הניהול הפיננסי הכושל של שנינו (גם בעלי וגם אני היינו גרועים מאד בניהול הכלכלי של משק ביתנו בשנים הראשונות) והציעה לי ללמוד מגיסתי (אשתו של גיסי) "היא יודעת לשבת על הכסף" נהגה לומר עליה. 

אני מאחלת לכל אחת חמות כמו חמותי ז"ל. 

אמי כחמות או חמותה של גיסתי.

בשנים בהן נכנסה גיסתי לחיינו אני כבר הייתי נשואה ובהריון, ואחי הפך להיות בן יחיד בבית. גם הם, כמונו, התחילו בגיל מאד צעיר. היא היתה בת 16 והוא בן 17. 

הוריה אנשים מקסימים וטובים (וגם סלבריטאים כל אחד בתחומו) אבל בתחום התקשורת בין הורים לילדים דווקא היה להם הרבה מה ללמוד, וגיסתי מצאה בבית הורי אוזן קשבת, קבלה ופתיחות שלא היו לה בבית הוריה.

אז גם היא, כמוני, הפכה לחלק מהמשפחה של החבר שלה הרבה לפני שהם הבינו שהם יתחתנו יום אחד. 

והיא, בתורה, מאד השפיעה על אמי בנושאים בהם לא היה לאמי מושג ירוק - כמו אופנה, למשל. 

אמי היתה זאת שהתעקשה שגם גיסתי תלמד ותהיה אקדמאית, כדי שלא יווצר פעם בינה לבין אחי (כמו ש"תרופה" היתה רוצה עבור כלתה לעתיד) ולמרות שהוריה לא ממש חשבו שזה נחוץ, הורי לחצו וזה מה שהיה וזה עשה רק טוב לזוג הזה!

אני זוכרת שקצת קנאתי ביחסי הקרבה שנרקמו בין השתיים, בלי כל המשקעים שהיו ביני לבין אמי. 

גם היחסים של אחי עם הורי היו שונים לגמרי מאלו שלי איתם, וזה נתן לגיסתי מקום לפרוח שם. 

עד כדי כך נוצרה שם קרבה, שכאשר גיסתי עמדה ללדת את אחייניתי השנייה, היא התעקשה שאמי תגיע מחו"ל לעזור לה בשבועות הראשונים, למרות שאמה חייה כאן בארץ. 

בהיותם שניהם מורים (אקדמיה ובי"ס תיכון) נהגו אחי וגיסתי לנסוע בכל קיץ עם הילדות לביקור בן חודש שלם אצל הורי. חודש שלם חיו יחד, טיילו יחד, משהו שבאותן שנים יכלתי רק לדמיין, בגלל המתח הרב ביני לבין הורי וחוסר היכולת לשהות זמן רב מדי במחיצתם. 

אך עם הזמן התחילו משקעים להצטבר גם בקשר הזה. הורי הם הורי - סיפור בפני עצמו - והאופי שלהם וההתנהגות שלהם התחילו לבוא לידי ביטוי גם בקשר עם גיסתי. לא פעם ולא פעמיים גרמה אמי לגיסתי לפרוץ בבכי. גיסתי נאלצה ללמוד לשמור על עצמה, לשמור מרחק. כמו שאני נאלצתי ללמוד לפני שנים רבות עם הורי.

יש הרבה אהבה שם והתחשבות והערכה הדדית, והם עד היום ביחסים מצויינים ומבלים יחד בכל הזדמנות (מה שלא קורה לעיתים קרובות מדי כי הורי עדיין חיים בחו"ל) אבל גיסתי כבר למדה לשמור על עצמה, לשמור הרבה דברים לעצמה, לא להיפתח יותר מדי, לא לחשוף עצמה לפגיעה. 

כי למרות כל האהבה והפרגון, אמא שלי תמיד תרצה את הכי טוב עבור אחי, ואם היא מרגישה שגיסתי מעכבת אותו או מונעת ממנו לממש את עצמו - היא תשדר זאת, וגיסתי תרגיש. ככה זה - חמות תמיד תישאר חמות.

אני כחמות לעתיד:

סימן שאלה גדול. באמת.

כחותנת (לבעלה של בתי) אני יודעת לשמור מרחק כשצריך ולתת עצה כאשר שואלים אותי בלבד. נראה לי שאני יודעת לחבק ולעזור אבל גם לשחרר ולתת להם להתנהל כראות עיניהם. לזכותו של חתני ייאמר שלמרות הנטייה שלו להתווכח ולהתנגד בחיים באופן כללי (חלק מהחינוך שהוא קיבל) הוא מאד מבקש את עצתו, קרבתנו ועזרתנו. לומדים לתמרן בזהירות סביב הנושאים הרגישים.

עדיין אין לי ניסיון כחמות, ואני יודעת שאמא של חבר זה לא כמו אמא של בעל. כלתי לעתיד (מקווה מאד שהיא כלתי לעתיד, הם מדברים על זה למרות שלא הציע רשמית ולא קנה טבעת כנהוג היום) מקסימה ומתוקה ומבריקה ומדליקה. כן, מדליקה. פלפלית. רגישה ותוקפנית, שקדנית ואסטרונאוטית. מסורה ואוהבת, אמביציוזית, מפרגנת לבני אבל גם לפעמים קצת "דביקוש" (מתקשרת המון פעמים ביום....). אש בוערת בה והיא נדלקת בקלות, ונרגעת בקלות. היא ישרה וישירה - ויש בה שילוב של ילדותיות מתוקה עם בגרות מעבר לשנותיה - בעיקר לאחר שכבר 9 שנים חייה לגמרי לבד בחו"ל הרחק מכל בני משפחתה ושוקדת על לימודיה. כן, לא סתם אנחנו קוראים לה בחיבה "אהובתנו" - התאהבנו בבחורה הזאת. 

גם את הוריה כבר פגשנו ואהבנו. אז איך אהיה בתור חמות? ימים יגידו. בינתיים יחסינו מצויינים, אבל זה גם בטפטופים ומרחוק כי הם חיים בחו"ל, וגם הם עדיין לא נשואים. מאחלת לה ולעצמי שאהיה יותר כמו חמותי מאשר כמו חמותה של "תרופה".