יוצאת לדרך חדשה

אתמול היתה כאן בתי עם הנכדים, שלמרות גילם הצעיר והיותם בגן פרטי קבלו חופש לכבוד ל"ג בעומר.

זה יום החופש של בעלי, כמו בכל יום ראשון, וגם הוא היה בבית. 

היתה לה עבודה לעשות, ואנחנו התגייסנו לעזרה, ובילינו בקר של כיף עם הקטנטנים המתוקים האלה.....עד בשעות אחר הצהריים המוקדמות אותתנו לה שאנחנו כבר עייפים, היא"ארזה" אותם וחזרה הביתה, ואנחנו שנינו קרסנו לשנ"צ מתוק וערב של סטאלבט מול הטלוויזיה...

היום לעומת זאת ביליתי לגמרי אחרת. 

ביליתי בקר של אימונים.

התחלתי את הבקר באימון כחלק מסדנת "נקודת מפנה". 

הגעתי אל ח' שגרה במושב לא רחוק ממני מתרגשת ומצפה לתהליך שאני עומדת לעבור.

עברתי כבר אימון לפני כמה שנים אבל אז עוד לא פותחה השיטה החדשה, שעליה גם עובדים בקורס, ומצאתי את עצמי מתרגשת.

כמישהי שעשתה הרבה עבודה עצמית, רגשית, פסיכולוגית, רוחנית ונפשית - אני יודעת שאני מסוגלת לעשות זאת אבל אני גם יודעת שעד כה תמיד נותר משהו בלתי נראה, בלתי פתור. אולי עכשיו אגיע סוף סוף גם אליו.

המפגש עם ח' היה נעים וקל. מייד נכנסנו למקצב של האימון - השיחה, ההקשבה - העצירה מדי פעם כדי לשהות בתחושות הגוף שעלו תוך כדי.....

זכרונות ילדות עלו, חלקם לא קלים.

התחלתי לראות ביניהם משהו מן המשותף.

נזכרתי בפחד מתמיד. בבדידות - גם כאשר מוקפת אנשים.

נזכרתי בחוסר אונים, בתסכול, בתחושה שלא רואים אותי.

נזכרתי בתחושת ה"אין על מי לסמוך" - והבנתי, בפעם הראשונה, שאני פוחדת לסמוך על עצמי.

נזכרתי בתכונת ההסתגלות (היא קראה לזה "הישרדות") המצויינת שסייעה לי מגיל צעיר מאד - עם כל השינויים והטלטלות שעברתי בחיי.

ולראשונה בחיי אני מנסה לשהות בתוך התחושות הללו - המחנק, הגולה שתקועה בגרון, הכדור שתקוע בסרעפת, העייפות שמשתלטת על הגוף - כל מה שהגוף מאותת ובדרך כלל אני מייד מסיטה ממנו את תשומת הלב.....

הו כמה אנרגיה אנו משקיעים כדי להמנע מלחוש, לחוש באמת.....

עכשיו אני מבינה את זה. 

עוד משהו התעורר בימים האחרונים - רעב. רעב פיסי שמזמן לא חשתי.

גם זה, נראה לי, מכוון להרדים את התחושות. להוסיף שכבות מגן. 

לא סתם עליתי במשקל בגילאי 10-11 ומאז אני נלחמת בזה....

בקיצור, יש על מה לעבוד - בתקווה שהפעם באמת אצליח לפוגג דברים שיושבים עלי שנים על גבי שנים....

אחרי האימון נסעתי לחדר כושר והתאמנתי כשעה וחצי. 

היה לי כיף.

ממש נסחפתי לתוך זה, בהתחלה על 

  ואז על    

ולבסוף עברתי בעיקר בין המכשירים ה"משמנים" לי את מפרקי הכתפיים והזרועות, זו התרופה היחידה שהוכיחה את עצמה לאורך שנים למניעת הדלקות החוזרות במפרק הכתף ומרפק....כדוגמת

ואחרי מקלחת חמה וטובה נסעתי הביתה לאכול ולנוח......(במזגן)

עכשיו המזגן כבר כבוי, החלונות פתוחים ופכפוך מי בריכת הדגים מרגיע ומנעים את האווירה...

סיימתי ספר אחד ועוד מעט אתחיל שני   שקבלתי כמתנה מאוחרת ליום הולדתי (שחל בינואר) ......

ערב טוב