אז נקראתי על ידי בתי לשמור על שמנדובון החולה למשך כמה שעות בזמן שהיא עובדת.
כזכור - מרקורי בנסיגה...
דווקא הנסיעה אליה עברה חלק, למרות שבשעה זו של הבקר הפקקים בשיאם.
נסעתי עם הרכב של בעלי. הוא נסע עם שלי כי היה צריך לעשות לו טיפול, וגילינו שאם הרכב בתל אביב המוסך נותן שירות נוסף ולוקח ומחזיר את הרכב בעצמו מהטיפול.
הגעתי לבתי לפני הזמן (זה בדרך כלל מה שקורה אתי - ההיפך הגמור ממנה, וגם מבעלי, דרך אגב).
התברר שהיא התעוררה עם מיגרנה מהגיהנום (גם את זה היא קיבלה בנדיבות מבעלי והוריו).
היא כבר התקשרה ומצאה לעצמה מחליפה לעבודה באותו היום (היא עושה אבחונים פסיכו-דידקטיים לילדים) אבל היא חייבת לנסוע לתל אביב להביא למחליפה את כל החומר.
אז לרגע נראה שבמקום שאשמור על השמנדוב עד 13:00-14:00 כמתוכנן, זה יהיה קצר יותר.
שמנדובון הרגיש די בסדר ושיחקנו לנו בכיף רוב הזמן. הוא עדיין לא היה במיטבו, וזה גם בא לידי ביטוי באוכל.
לא שהוא לא רצה לאכול. אבל לא היה לו כח לאכול מוצקים.
טוב, הוא חולה, לא נורא שיתקע בקבוקים - לפחות הוא מקבל את הויטמינים ואת הקלוריות.
בעשר הוא נרדם פתאם, ככה איפה שהוא ישב....מאד נדיר אבל מובן, במצבו.
השכבתי אותו והתפניתי לקרוא.
עד אותו הרגע זה עדיין נראה כמו בייבי סיטר מהסרטים.
בתי חזרה תוך שעתיים, מסטולה מכאב הראש, ונשכבה מייד במיטתה ונרדמה.
הבנתי שאני נשארת עוד כמה זמן.
המשכתי לקרוא עד שהשמנדוב התעורר, בוכה ורעב ועם חיתול מלא כל טוב.
המשכנו לשחק בכיף בזמן שהמסכנה חרפה (ונחרה) בחדר.
כל הזמן הפריעו לה טלפונים ו-smsים....ולא היתה לה ברירה אלא לענות, כי זה היה בענייני עבודה.
השמנדוב כבר בשלב שהוא נעמד בכל מקום ומנסה ללכת לאורך החפצים, רהיטים וכמובן...בעזרת סבתא.
אחד התחביבים שלו הוא לטפס על אנשים.
אני ממש מתמוגגת מזה - יושבת או שוכבת ונותנת לו בכיף לעשות עלי תרגילי אקרובטיקה.
אפילו נעזרתי בו לעשות את התרגילים שהאוסתיאופט נתן לי. הוא היווה משקולת לא רעה 
באיזשהו שלב בתי התעוררה, חיממתי לה אוכל, ואחרי שאכלה חזרה למיטה.
הפעם נגמרו הטלפונים והיא הצליחה להרביץ כמה שעות שינה.
בינתיים השמנדוב נהיה עייף בעצמו והתחיל לחטוף כאפות מכל החפצים/רהיטים שהוא ניסה להעמד בעזרתם.
ככה זה כשהם נהיים עייפים - מתחילה השלומיאליות. מסכן קטן.
באחד הניסיונות שלי בכל זאת לתת לו אוכל של אנשים, ולאחר שהוא הכריז חד משמעית שהוא רוצה לצאת מכסא האוכל - עשיתי איזו תנועה
לא טובה בזמן שהרמתי אותו, והצלחתי לגרום לאזור חדש לגמרי בגב שלי להיתפס....
אז עכשיו גם הייתי עם גב אמצעי ימני תפוס, גב תחתון ימני כואב מאד, וגב תחתון שמאלי כואב קמעה....תענוג!
בסופו של דבר גם הוא נרדם שוב, ובשלב זה גם אני התחלתי לפתח כאב ראש, אכלתי איזה יוגורט או משהו ונשכבתי גם אני על הספה.
רק אז שמתי לב שזה כל מה שאכלתי עד כה....
בתי התעוררה לקראת 15:00. היא היתה בהלם מהשעה, אבל הסברתי לה שלא היה מצב שהייתי מעירה אותה במצבה.
וממילא קבעתי לי עיסוי לשעה 17:00 אז לא היה כבר טעם לחזור הביתה, אשאר איתה עד אז.
שתינו לנו קפה ושיחקנו עם שמנדוב (שהתעורר בינתיים)....עד שהגיע הזמן להביא את חכמוד מהגן (היא) ולנסוע לעיסוי (אני).
יצאנו לנו שתינו מהבית, נכנסתי לרכב (של בעלי), שרתח מהשמש הישירה ...ו.....הקלדתי קוד אימובילייזר שגוי.
זו לא היתה הבעייה....הבעייה היתה שמשום מה התעקשתי להתווכח עם האימובילייזר, שאני צודקת והוא טועה.
מישהו אמר "מרקורי בנסיגה"?
האימובילייזר ניצח, כמובן, כי אחרי שעשיתי זאת 3 פעמים הוא פשוט נעל את עצמו וכבר לא יכלתי להקיש את המספר הנכון,
שבינתיים נזכרתי בו, כמובן.
מי מכם שמכיר את אימובילייזר יודע שיש לו סבלנות, וכאשר מקישים קוד שגוי 3 פעמים הוא פשוט ממתין איזו רבע שעה עד שהוא מאפשר
לנסות שוב.
יצאתי מהרכב (הרותח) וחיכיתי את הרבע שעה הזו בצל......
המעסה שלי (שהיא גם חברה טובה) אמרה לי בטלפון שזה לא נורא שאאחר ברבע שעה 
.
כשלבסוף הגעתי אליה (האימובילייזר התרצה בסוף) היא פרקה לי את כל חלקי הגב התפוס וגם שאר הגוף (שהתברר שהיה תפוס לא פחות) ועוד הוסיפה כעשר דקות שמיימיות של רפלקסולוגיה בסוף....
בכל זאת סיימתי כמו שצריך את השבוע 
איכשהו לא היו המון פקקים בדרך הביתה, בעלי כבר היה בבית (ביום חמישי זה נדיר!), הלכנו למיטה מוקדם (שימו לב שלא אמרתי לישון)...
הגב עדיין קצת תפוס אבל הההרגשה הכללית נהדרת
שבת שלום
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
