יוצאת לדרך חדשה

כל השבוע היה נהדר.

התאמנתי (נפשית ופיסית), נפגשתי עם חברות, למדתי, קראתי, ביליתי בכיף עם הנכדים.......

עשיתי מה שרציתי, נהניתי ממה שעשיתי, תרמתי מזמני ומאהבתי לחבריי ולאהוביי.....

בשבת בבקר בדרך לקאנטרי ממש הרגשתי אושר. שרתי לי כל הדרך.

והתאמנתי כשעה וחצי בכיף ומכל הלב.

והילדים באו עם הנכדים ונהנינו עד הגג. 

ואחרי הצהריים פתאם ....נפילה.

בטוח שמשהו עומד להשתבש.

האשלייה של האושר .....היא רק אשלייה.

אני לא באמת רואה את המציאות כפי שהיא.

אני לא יודעת איך בעלי באמת מרגיש לגבי העובדה שאני לא עובדת.

אני לא שואלת ואני לא רוצה לדעת. אני מפחדת.

אני לא באמת יודעת אם הוא עדיין אוהב אותי.

אני לא יודעת מה יהיה.

אוי, מה יהיה? מה יהיה איתי? מה יהיה איתנו? 

אולי לא כדאי שארשם להמשך הלימודים.

אולי עדיף שאחזור לעבודה, או אמצא לי עבודה אחרת אבל באותו מקצוע....

מה יהיה? 

כאילו משהו עומד להתמוטט. עלי, מתחת לרגליי....