אחרי יותר מחודש של
אירוח משפחה ובילוי עם / טיפול בנכדים, התנתקנו מהכול וטסנו, בעלי ואני לבד, לצפון
איטליה. דרום טירול' הם קוראים לאזור שביקרנו בו בעיקר בשבוע הראשון של החופשה. בהמשך הגענו גם לאגמים (como, maggiore, garda, lugano), תיור קצר במילאנו ואפילו קפיצה קטנטנה לשווייץ.
נחתנו במילאנו, לקחנו
את הרכב השכור שהזמנו מראש (זו איטליה, כן? ברור שלא קיבלנו את הרכב שהזמנו, אבל באמת שקיבלנו רכב מצוין), הדלקנו את ה-TOM TOM (מכשיר gps מצוין שקנינו בארה"ב בשנה
שעברה) ושמנו פעמינו מרחק 4 דקות נסיעה למלון היחיד שהזמנו מראש מהארץ.
הזמנו מלון ליד שדה
התעופה כי הגענו מאוחר וזכרנו איך הסתבכנו בם הרכב פעם הקודמת שנחתנו במילאנו עד
שהצלחנו לצאת לכיוון הנכון.
המלון הזה איכזב
דווקא, אבל היינו עייפים ובעלי גם היה עצבני, כי שכח במשרד השכרת הרכב את תיק
המצלמה (מצלמת canon עם עדשות מעולות ויקרות) ובשעת לילה מאוחרת
זו כבר לא היה עם מי לדבר שם עד הבוקר. אז הלכנו לישון בלי להתווכח על החדר, ושיחת
טלפון קצרה על הבוקר הבהירה לנו ששיחק לנו המזל והמצלמה בריאה ושלמה וממתינה
לשובנו. עוד סיבה טובה ללון במרחק 4 דקות נסיעה משדה התעופה.....
מרגע זה ואילך זרמנו
לנו בתחושה של חופש אמיתי. בכל יום החלטנו מה נעשה והיכן נלון למחרת – על סמך מידע
והמלצות שהדפסנו מהאינטרנט בשילוב עם תחזית מזג האוויר...
בכל יום חיפשנו מלון
ללילה שלמחרת – דרך אתרי האינטרנט המציעים מחירים סבירים מאד עבור מלונות טובים.
חיפשנו רק ארבעה כוכבים – ורק פעם או פעמיים נפלנו על מלון שלמרות דרגתו הרשמית לא
באמת עמד בקריטריונים. רצינו חניה, כי היינו עם רכב. במרכזי הערים באיטליה פעמים
רבות יש בעייה של חניה או בכלל של כניסת רכב. רצינו אינטרנט אלחוטי. עדיף בחדר ולא
בשטחים הציבוריים. עדיף בחינם. רצינו ארוחת בוקר כלולה. רצינו חדר בגודל מינימום
20 מטר ושגם המקלחת בגודל סביר. רק פעם אחת נפלנו על חדר מקלחת שבו האסלה היתה
צמודה לקיר כך שכדי לשבת עליה היה עדיף אם היינו גידמים בזרוענו הימנית.....העדפנו
מלונות שהציעו מעבר לחדרים ולארוחת הבוקר גם חדר כושר, בריכה, סאונה ו/או ג'קוזי.
הלך לנו לא רע.
לפנינו השתרעו
שבועיים מלאים (טוב, לא כולל ימי הטיסות) וידענו בגדול שאנחנו רוצים לתייר בדרום
טירול, לעבור בפאסים המפורסמים, אולי לעבור לאוסטריה או סלובניה או
שווייץ.....ידענו שנרצה לראות נופים והיסטוריה, הרים ואגמים, ואולי גם עיר או
שתיים .... מילאנו בטוח – כי טרם ביקרנו בה – אבל אולי גם ונציה, או ורונה
..הזכורות לטוב.
מזג האוויר היה
לטובתנו, ולמעט יום אחד מעונן (ומעורפל) וטיפה מטופטף באמצע החופשה ויום גשום
לגמרי ממש יום לפני הטיסה חזרה, היו לנו שמים כחולים, לעיתים קצת מעוננים, וחום או
קור בהתאם לתנאי השטח – אבל בכל מקרה נעים ומדהים.
רוב המלונות שבחרנו
(דרך האינטרנט, בדרך כלל אתר booking) היו מוצלחים, ובאמת
"נפלנו" יחסית רק פעמיים. ביני לבין עצמי דירגתי את איכות כל מלון גם
לפי שני קריטריונים נוספים: הכריות, ומייבש השיער: כרית קשה מדי שמקשה את העורף
בלילה או רכה מדי ש"מטביעה" אותך בתוכה מרעה, מבחינתי, את "תנאי
השירות". המזרון גם הוא לא פחות חשוב, אבל נדמה לי שלמעט מלון אחד, ברובם
המזרונים היו מצויינים.
מייבשי השיער זו כבר
סאגה בפני עצמה. נוחות השימוש : האם צריך ללחוץ על משהו במשך כל זמן הייבוש או
שמספיק להדליק ולהשתמש? האם הוא מעוצב בנוחות או שנראה (כמו במקרה אחד) כמו
ה"שפיץ" של הפינות של שואב האבק וקשה לכוון אותו? האם הוא סמלי בלבד ולוקח
המון זמן עד שהשיער מתייבש או שיש לו עוצמה כלשהי? באיזשהו שלב תפסתי את עצמי
מזמזמת את "במדינת הגמדים" (יש לי נטייה כזו מאז שאני סבתא, למצוא את
עצמי מזמזמת שירי ילדים בלי קשר לכלום) בזמן ייבוש השיער, ואז זה הפך לשיטה: כמה
בתים של "במדינת הגמדים" (יש שלושה פלוס הפזמון של לה לה לה בין בית
לבית) אני צריכה לשיר לפני שהשיער כבר יבש. כן, אני יודעת, זה קצת OCD אבל מעולם לא טענתי לשפיות
מלאה!
ארוחות הבוקר היו
טובות ברובן, לא השפע המטורף (בעיקר של פירות, ירקות וגבינות) שנהוג כאן בארץ אבל
פריסה יפה של גבינות ונקניקים, דברי מאפה טריים, דגני בוקר (שוב – לא תמיד במבחר
מלבב) ויוגורטים, לחמים וריבות וכמובן......קפה. גולת הכותרת של איטליה, מבחינתי,
מעבר לפסטות ולפיצות היא הקפה. אפילו בקיוסק הכי נידח אפשר לקבל אספרסו, קפוצי'נו
(ובמקרה שלי latte
macchiato) מצויין. בשווייץ כמובן
דירוג הקפה יורד, אבל עדיין זו לא התת-רמה של הולנד, בלגיה ועוד כמה ארצות שיצא לי
לשהות בהן.... אז בעיני, לפחות, למלונות שבהם היתה רק מכונת קפה אוטומטית או קנקן
קפה בבוקר ירד אוטומטית הדירוג. היה קטע מצחיק עם הקפה במלון אחד באיטליה מעל אגם Maggiore. היתה מכונה לקפה וחלב ומים חמים, אבל ביקשתי מהמלצרית קפוצ'ינו
אחד ולאטה מקיאטו אחד. כעבור כמה דקות היא חזרה מהמטבח עם שני קפוצ'ינו (צריך לומר
קפוצ'יני, ברבים). רציתי להיות מנומסת ולא לומר "אבל הזמנתי לאטה
מקיאטו" אז שאלתי בחביבות איזה מהם הוא הקפוצ'ינו ואיזה הוא הלאטה. היא מייד
התנצלה ולקחה את הקפוצ'ינו שלי בחזרה למטבח. אחרי כמה דקות ראיתי אותה יוצאת
מהמטבח, פוסעת לעבר מכונת הקפה, מכינה קפה עם חלב (הקרוי קפה לאטה), מגיעה אלינו
לשולחן ומניחה אותו ברוב חגיגיות ומכריזה "לאטה מקיאטו" והולכת מהר בחזרה
לכיוון המטבח. לא הספקתי אפילו למחות. הרגשתי מצד אחד שזה טיפשי להיתפס לקטנוניות
על הנושא הזה, אחרי הכל גם הקפה לאטה טעים מאד. מצד שני הרגשתי שהנימוס שלי גרם
לכך שהיא חשבה שאני לא יודעת את ההבדל, ושאפשר לעבוד עלי. רגע אחרי זה פנו אליה
משולחן לידינו שקיבלו את אותו הסיפור וטענו בפניה שמה שהם קיבלו אינו לאטה מקיאטו.
זה כבר לגמרי שבר לה את המילה. נראה לי שכאשר הגיעה למטבח עם הבקשות שלנו הם שלחו
אותה לכל הרוחות. לא אמרתי לה כלום. מה היא אשמה?
אבל העיקר בחופשה הזו
היו הנופים המדהימים. האוויר הצח. האוכל המהמם. הלבד-ביחד של שנינו, המנוחה של
הגוף ושל הנפש. ההתנתקות. הנה כמה טעימות
אז חזרתי ישר לעוד חג, ועדיין לא ראיתי את הנכדים...
ומזמן לא קראתי בלוגים ....
ויש לי עוד כל כך הרבה מה לכתוב על מה שהיה בקיץ ומה שעובר עלי בפנים....
אבל הנה חזרתי ...ועוד מעט אחזור גם לשיגרה שלי
חג שמח
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
