יוצאת לדרך חדשה

ל-T יש משפחה ענפה, ובין היתר ענף אחד חי לו באנגליה.

בראש הענף דודתו, אחותו של חמי, שהופרדה ממשפחתה בילדותה ואשר הגורל (בעזרת הנאצים ועוזריהם ההונגרים בטרנסילוואניה) שלח אותה בגיל 18 לאושוויץ ולאחר מכן לברגן-בלזן....משם היא שוחררה לאחר כמה שנים על ידי הצבא הבריטי, פגשה חייל אנגלי יהודי צעיר...התאהבו....התחתנו....ומאז הם באנגליה.

סיפור לסרט, כמו רבים מסיפורי השואה. 

נולדו להם שני ילדים (בן ובת), שבתורם העמידו כל אחד שני צאצאים (בן ובת גם כן) שגם הם כבר מתחילים להתרבות....ואחד מהם אפילו עלה ארצה לפני כמה שנים והוא ואשתו ושלושת ילדיו חיים באושר במודיעין.

בת דודתו של T (האמא של העולה הצעיר) היא אחת מחברותי הקרובות ביותר בעולם, ידידת נפש ממש - איך זה קרה, אין לי מושג, אבל זה קרה מהר ולפני שנים רבות.

פעם, כאשר הם היו מגיעים לביקור בארץ, היה לנו הרבה זמן איכות לבלות יחד.

היום היא בעיקר סבתא כאשר היא מגיעה, ואין כל כך זמן לבני דודים. 

ובכל זאת אנחנו מוצאות זמן.

היום, למשל, היתה לה פגישה ב"יד ושם" - כדור שני לשואה היא מאד פעילה באנגליה בנושא "יום השואה" - והיא מנסה להחדיר את המודעות לנושא לבתי ספר יהודיים, בתי כנסת וקהילות - ונתקלת בקשיים.

מסתבר שהגויים כבר הפנימו את הנושא, ואפילו יישמו יום שואה בינלאומי ב-27 בינואר בכל שנה (רק שבכל שנה נוספות ליום הזה "שואות" נוספות מדרפור וארמניה ועוד ועוד) בצורה מאד יפה ומאורגנת וממומנת על ידי הממשלה...

אבל מי שכמעט לא עוסק בנושא, לא מההיבט החינוכי ולא בתחום הטכסים, ההנצחות, העברת הלפיד לדור הבא....הם דווקא היהודים שם.

לקצר את הסיפור - היא קבעה פגישה ב"יד ושם" בניסיון לקבל מהם עזרה ותמיכה רשמית במיזם שלה, לקיים את יום השואה במועדו (כפי שמצויין בארץ) גם ברחבי הקהילות היהודיות באנגליה, שם מן הסתם יש הרבה פחות ניצולי שואה מאשר בארץ, וגם הם כבר הולכים ונעלמים...

הצעתי להסיע אותה לשם, ועל הדרך לבלות איתה יום שלם - רק היא ואני - זמן איכות. 

מצאתי לי יום לעשות זאת!

כל הדרך מהיישוב שלי (בשרון) למודיעין עוד היה טפטוף עקבי אבל קל.

את הדרך לירושלים ובחזרה כבר עשינו במטר שוטף, חצי ערפל וכמובן בחלק מהכבישים : בשלוליות מפחידות (ואין לי רכב 4 על 4 כמובן...).

בדרך לשם ה-waze לקחת אותי דרך 443 ולמרות הראות הלקויה הנהיגה היתה די נוחה.

בדרך חזרה ה-waze הוריד אותי דרך כבישים די צרים ומשובשים ביער ירושלים, הר נוף, מוצא...עד שיצאנו סוף סוף לכביש 1 ומשם לכביש 3 עד למודיעין. היה קצת מלחיץ, אבל הנוף (עד כמה שניתן היה לראות אותו מבעד לגשם ולערפל החלקי) היה מדהים!

זו אכן היתה הרפתקאה מהבחינה הזו

אבל את זמן האיכות שלנו יחד השגנו גם השגנו, וגם הפגישה ב"יד ושם" היתה, אני מקווה, פוריה ומוצלחת.

לפחות הגשם הגיע סוף סוף...