היום היה היום הראשון לתכנית המאמנים.
ששים ואחד תלמידים, מגילאים שונים, מאזורים שונים בארץ, מתחומי השכלה ועיסוק שונים - וכולם שם בחדר אחד באו ללמוד ולהתנסות בשיטת האימון המופלאה הזאת, שפותחה על ידי המורה על ידי שילוב של מתודות אימון קלאסיות עם בודהיזם טיבטי....או משהו דומה.
היום זה היה בעיקר פתיחה-למבוא-להקדמה, מעין הצגה מתומצתת של מהלך הקורס, החלוקה לנושאים שונים וכו
אבל היה תרגיל אחד שהיה ממש מעולה.
התבקשנו לעלות לקדמת החדר (יש במה קטנה והיה עליו מיקרופון) אחד אחד ולומר במשך דקה אחת: את שמנו, מקום מגורנו, המצב המשפחתי שלנו, ההשכלה שלנו, עיסוקנו, במה אנחנו גאים, מדוע הגענו לתכנית המאמנים הזאת ולבסוף לספר דבר אחד שלא יודעים עלינו (שזה קצת מצחיק כי אף אחד לא מכיר אף אחד אז לא יודעים עלינו שום דבר בעצם: זה היה צריך להיות "דבר אחד שאנחנו רוצים שיידעו עלינו" ).
אז גילינו, כל אחד בתורו, שזה די מלחיץ לעמוד מול ששים ואחד איש (פלוס המורה פלוס עוד כמה אנשי צוות) ולספר למיקרופון על עצמנו ללא כל הכנה מוקדמת.
גילינו שהקשבנו מרותקים לכל אחד מהמשתתפים, ושכמעט אף אחד לא זז ולא יצא באמצע מהחדר (לשירותים, לשתות, לענות לטלפון...)....
גילינו שחשנו הרבה אהבה והזדהות עם כל אחד שעלה ודיבר
גילינו שלא השתעממנו
שהסתקרנו
בדיעבד גילינו שאנחנו עושים זאת כבר שעתיים ולא הרגשנו איך הזמן עובר.....
ובסופו של התרגיל התברר שזה בכלל היה תרגיל בהקשבה.....
וזה שלמדנו קצת על כל אחד ממשתתפי התכנית זה היה בונוס.
אז אלה שיעורי הבית שלנו השבוע.
להקשיב.
לבחור מישהו (מהמשפחה, חברים, עבודה...) ולהקשיב לו עד הסוף...ועוד קצת.
לא להיכנס לו באמצע המשפט או להשלים לו את המשפט. לא לייעץ לו מייד מה הוא אמור לעשות עם מה שהוא סיפר....
פשוט להקשיב...וכאשר סיים לדבר לשתוק עוד קצת...למקרה שהוא רוצה להמשיך לומר עוד משהו.
ובנוסף אנחנו צריכים לבחור עוד מישהו (או אותו אחד) ולהקשיב לו בלי לעשות כלום תוך כדי (למשל - אם רגילים להקשיב לילדים בזמן שאנחנו מבשלים או מרוקנים את המדיח...אז השבוע להקשיב להם בלי לעשות שום דבר אחר תוך כדי).
וכמובן לדווח על החווייה. האם זה היה קל או קשה. האם נתקלנו בתגובות מסויימות....
שבוע של הקשבה.
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
