יוצאת לדרך חדשה

בדיוק בעוד שבוע בני מתחתן. הוא וכלתי-לעתיד (שכבר מזמן אני קוראת לה כלתי או בתי) הגיעו בשבוע שעבר, 

וההתרגשות בשיאה וכך גם המחלות

אני סיימתי (מקווה) עם שלי, אבל הכלה חולה, בני מקורר וגם נשמותק - ובעקבותיו בטח כל המשפחה תידבק.

אין הרבה מה לעשות נגד זה. זו העונה, וכנראה גם הלחץ. 

נהוג לחשוב שיש מתחים בין החתן לכלה בתקופה זו, אבל מה שאני רואה בעיקר זה מתחים בין החתן-כלה לאבא של החתן (T) שמרוב שהוא רוצה שהכל יהיה נהדר, הוא כופה קצת את רצונותיו ודעותיו על הזוג הצעיר. וגם מתח אטומי בין הכלה לאמא שלה. צעקות, דמעות, הכל. 

אז בני כבר שוחח עם T וליבנו ביניהם קצת את הדברים אבל נראה לי ש-T פשוט לא מבין מה הבעייה.

מאז ומתמיד היתה לו בעייה של נפרדות, כפי שבתי הפסיכולוגית קוראת לזה.

כאשר הוא אוהב מישהו, הוא נוטה להתייחס אליו/ה כאל חלק בלתי נפרד מעצמו. 

זה יוצר בעייה של חוסר יכולת לראות את האחר כנפרד ממנו, עם צרכים ורצונות משל עצמו, ששונים מהצרכים והרצונות של T

אני כמובן סבלתי מזה כל השנים (זה עדיין קיים אבל אני כבר יודעת לשים את הגבול ולהביע את הרצון שלי), וגם בתי.

לבני היו פחות הזדמנויות לסבול מזה עד עכשיו.....לפחות הוא מבין שהכוונות טובות. 

T בכלל מתוח כמו קפיץ בתקופה האחרונה, וכל דבר קטן מרגיז אותו. וכך אני רואה את ההבדל בי, במקום להיבהל מזה כמו שהייתי מגיבה פעם, אני מבינה שזה משהו שעובר עליו, מכילה ככל האפשר אבל גם מציבה גבולות ומעירה לו כאשר זה באמת מוגזם. יום אחד פשוט אמרתי "לא מוכנה שתדבר אלי ככה" כאשר התגובה שלו למשהו היתה מחוץ לכל פרופורציה. אם תשאלו אותו, הוא לא מתוח בכלל. yeah right

המתח שבין הכלה לאמא שלה מתנהל בטונים אחרים לגמרי, וכיוון שהיא היתה אמורה לנסוע אל ההורים הביתה היום, היא ביקשה מבני שיתלווה אליה - כי אם הוא בבית אז ההורים שלה לא מרשים לעצמם להתקיף אותה כפי שהם עושים כשהיא לבד. לא ממש ברור לי מה הדינמיקה שם, אבל אני רואה מה זה עושה לילדה, ונכמרים רחמי עליה. 

לגמרי במקרה היו כאן השבוע גם אורחים מחו"ל - בת דודתי עם בעלה והבנות. הביקור שלהם נקבע כבר לפני שנה, הרבה לפני שידענו שתהיה חתונה - וכיון שהם אמרו שיהיו רק כמה ימים אצלנו, יטיילו כמה ימים ויגורו אצל בת דודה אחרת בשבוע של החתונה, נענינו בשמחה לארח אותם אצלנו.

היה לי כיף גדול להתאחד עם בת דודתי, שבתקופת ילדותי בארה"ב היינו מאד קרובות ושמרנו על קשר כל השנים. היא גם בילתה כאן שנה בזמן לימודי האוניברסיטה, ובילתה אצלנו בסופי שבוע כאשר בתי היתה תינוקת, והיחסים עם T תמיד היו מצוינים.

אבל היום - גם בגלל מצבו הכללי של T בימים אלה וגם בגלל שבכל זאת הגיעה משפחה שלמה, עם בנות בגיל ההתבגרות - T די סבל מהביקור.

אנחנו מארחים הרבה ובדרך כלל גם מאפשרים לאורחים שלנו להרגיש בבית, להכין לעצמם אוכל ולכבס לעצמם וכו - אבל נראה שהאורחים האלה הרגישו קצת יותר מדי בבית, חיסלו לנו את המקרר (תוך יומיים היינו חייבים לחדש את מלאי המזון שקנינו לשבוע שלם) והשתלטו על הסלון וה-wifi...

לי זה לא ממש הפריע, בעיקר כי היה לי כיף להיות איתם ולהכיר סוף סוף את הבנות, ולהיות עם בת דודתי האהובה - וגם כי ידעתי שזה עניין של ימים ספורים וזהו. אבל T לקח את זה די קשה.....

עכשיו הם כבר בטיולים שלהם, אילת ופטרה, ים המלח וירושלים...ולא ישובו לבית הזה. 

בששי הורי מגיעים ארצה ובשבת אנחנו מארחים כאן את המשפחה הקרובה משני הצדדים לסוג של שבת חתן (ללא בית הכנסת). נעשה בראנץ' - ומקווה שלא יכאב הגב יותר מדי אחרי זה......וביום שני החתונה. 

דווקא החודש, עם כל האורחים והאירוחים והפעילויות, החליטה העוזרת שלי לטוס לבקר את אימה החייה בחו"ל. 

למזלי היא הפנתה אלי את בת דודתה הצעירה שרוצה להתחיל לעבוד גם היא במשק בית, והיום היא היתה אצלנו בפעם הראשונה. 

היא הספיקה אמנם פחות ממה שהעובדת שלי מספיקה, אבל זה הגיוני לפעם ראשונה. 

מה שכן, למרות שהסברתי לה מספר פעמים שבבית הזה אסור להשאיר חלונות או דלתות פתוחים אפילו לרגע, כי אסור שהחתולים ייצאו החוצה - בכל זאת T ירד לסלון וראה שהכל פתוח. משהו פשוט לא נקלט אצלה כנראה. ואז הוא לא מצא את החתולה ל' והיתה קצת היסטריה. בסופו של דבר התברר שהחתולה היתה בבית כל העת, וגם החתול ד', והשקט חזר. 

טוב - נראה לי שזה העדכון להיום, נראה מתי שוב יהיה לי זמן לכתוב....בזמן האחרון לא ממש מספיקה גם לקרוא אז עם כולכם הסליחה. בסוף אדביק את הקצב, מבטיחה