יוצאת לדרך חדשה

ההתקדמות של T מתסכלת, יש לילות סבירים ויש איומים. יש ימים בסדר ויש ימים של סבל בהם אינו מוצא את מקומו. 

התסכול מתחיל לחלחל, ואתמול שמעתי אותו ממלמל "למה הכנסתי את עצמי?"

השבוע בביקורת אצל הרופא המנתח הוא אמר שכל מה שקורה (פרט לדלקת בלימפה, וכמובן התגובה האלרגית שהיתה) צפוי ותקין. 

הוא שלח את T לבדיקת דם והתברר (לפי תוצאות הספירה והשקיעה) שהגוף עדיין נלחם בזיהום. מצד אחד לויקוציטים ולימפוציטים תקינים, מצד שני ה-ESR ומשהו שקוראים לו C-REACTIVE PROT גבוהים מהטווח הגבוה המקסימלי. אז הוא ממשיך עם האנטיביוטיקה. כבר שבוע שני. לפי המצב בשטח ( הגולות בבתי השחי) יש שיפור, אז יש תקווה. 

לפחות הסדרנו את המינונים והתזמונים של המשככים - ורק פעם אחת הוא סבל מסחרחורת שוב.

ביום רביעי ע' לקח אותו לשבעה של אבא של עובד שלהם לשעבר, זה עשה לו טוב לצאת קצת. אני ניצלתי את ההזדמנות ללכת לקוסמטיקאית, לטפל קצת בעצמי.

אחר הצהריים השארתי אותו לבד בבית ונסעתי לאסוף את הנכדים מהגן. בתי היתה חולה מאד ורציתי בכל זאת לעזור קצת.

הבאתי גם אוכל, למקרה שלא היו לה כוחות לבשל. 

הם היו מאד חמודים, ושמחו שבאתי.

אתמול אחרי הפיסיותרפיה של T עשיתי קניות בסופר (היה מפוצץ!) ואז כל אחר הצהריים בישלתי. רציתי לגמור הכל אתמול כדי שאהיה פנויה לגמרי היום ומחר. יבואו חברים, יבואו הנכדים - לא רציתי להתעסק עם המטבח. 

יצא מאד מוצלח אבל משהו - לא ברור מה - קרה לי במפרק היד (שמאל, היד החזקה) וכל הערב סבלתי כאבי תופת. לא יודעת אם מתחתי משהו או שזו היתה מכה...הרגשתי מטומטמת שאצל T יד שמאל (גם כן היד החזקה) מנוטרלת בגלל הניתוח, ואני מכניסה את עצמי למצב דומה (מה, אמפי, את מקנאה? רוצה צומי?????!!!!!). 

שנינו נרדמנו על הספה מול הטלוויזיה בסביבות 23:00 אז עליתי לישון (הוא דווקא התעורר ונרדם רק ב-1:00 אבל ישן עד 4:00 ואחר כך ישן עוד איזו שעה כך שזה נחשב לילה טוב ), והמנוחה בלילה עזרה כי הבוקר היד שלי במצב יותר טוב. 

הייתי חייבת כמובן לצלם את הברד שירד ונערם קצת בגינה שלי......שיהיה סופשבוע נעים וחמים