יוצאת לדרך חדשה

עבר עוד שבוע ונראה שמצבו של T משתפר לו לאיטו. מאד לאיטו.

הזיהום עוד לא נעלם אבל גם לא החמיר, אחרי 10 ימים של אנטיביוטיקה, והבוקר יש ביקורת אצל רופא המשפחה. נראה מה יהיה הלאה.

הכאבים בכתף, בזרוע - עדיין שם שרירים () וקיימים, אבל פחות מאשר לפני שבועיים, ויש לילות שהוא מצליח לישון כמה שעות רצוף.

במיטה. כבר לא על הספה בסלון בישיבה. 

בפיסיותרפיה הוא מתקדם מאד יפה, ונראה שעוד פחות משבועיים הוא כבר יורשה להפעיל את הזרוע המנותחת (ולא רק תרגילים פאסיביים).

משככי הכאבים עדיין מטשטשים אותו, למרות שהוא לוקח את המינימום ההכרחי, אבל אני רואה שהוא מצליח להתרכז קצת יותר, ומצליח להכניס קצת

עבודה (הצעות מחיר, מיילים...) וכבר לא תמיד נרדם באמצע פרק או סרט מול הטלוויזיה...

השבוע הייתי הרבה עם הנכדים (והשארתי אותו בבית) כי בתי חלתה בדלקת גרון קשה, חום גבוה ואפס יכולת לצאת מהמיטה. 

דווקא היה כיף לחזור להיות סבתא באחוזים יותר גבוהים, אחרי תקופה שלא ממש יצא לי להיות איתם לבד.

גם חזרתי לחדר כושר וזה עושה לי ממש טוב. 

את הקניות בסופר עשיתי אתמול בבוקר, כך שהיום אני פנויה לקחת את T לרופא, לפיסיותרפיה...ואז בטח אבשל. 

זה היה שבוע בלי אימונים (שלי) ובלי אימונים (של מתאמנים שלי) ואני בתקופה של "אולי בסוף זה לא יצא?" כל הקטע הזה של להיות מאמנת, אבל אני יודעת שזה פשוט בגלל התקופה. בגלל שלא הייתי פנויה לזה.ואני כנראה עדיין לא פנויה לזה. 

בנוסף יש לי סיפור "עין" : גם התחלה (ממש התחלה) של קאטאראקט בעין ימין (עין שמאל כבר נותחה לפני חמש שנים) ובנוסף התחלה של היפרדות זגוגית (בפועל זה נראה כאילו יש לי "זבוב" כל הזמן מול העין הזאת) באותה עין, עוד הוכחה שאני מזדקנת  (אם לא חשדתי כבר קודם שזה המצב) 

לפני שבוע כאשר ע' (השותף של T) ואשתו כ' ביקרו אצלנו, היא אמרה (לא זוכרת באיזה הקשר) שהם הולכים להזדקן בתל אביב ואנחנו נזדקן כאן ביישוב שלנו בשרון. בלי לחשוב הרבה צחקתי ואמרתי שאין לי מה להזדקן, אני כבר זקנה אז זה אבוד. זה היה בצחוק כמובן, אני לא זקנה ולא מרגישה זקנה, אבל אני גם לא מרגישה כמו רבים אחרים באזור הזה, שגידלו את ילדיהם "בכפר" למען "איכות החיים ואיכות החינוך" ומתים "לחזור לעיר הגדולה" לעשות חיים אחרי שהילדים יעזבו את הבית. 

להיפך. אנחנו חיינו ברעננה שם גידלנו את ילדינו במושבה שהפכה לעיר מול עינינו, וכאשר הילדים עזבו את הבית החלטנו לעבור שוב לכפר, לשקט, לירוק, לציוץ הציפורים....אני ממש לא אוהבת את תל אביב, מצטערת אבל מעולם לא אהבתי אותה. מעולם לא הייתי בליינית, מעולם לא אהבתי את הרעש והטינופת ובעיות החניה....

איך הגעתי לזה? לא משנה. בקיצור, זה לא דחוף אבל מתישהו השנה כנראה אעבור ניתוח קאטאראקט. 

ה"זבוב" כנראה ייעלם לבד, בזה לא מטפלים. רופא העיניים רק אמר שאם יש החמרה (כתם חדש, עוד "חוטים" או הבזקי אור) לבוא אליו מייד, ואם הוא לא מקבל באותו היום - אז ישר למיון. מקווה שלא יהיה צורך.

טוב - זה היה העדכון ליום פורים שמשי זה - חג שמח