מצבו של T ממשיך להשתפר בהדרגה, והנה כמה דברים שהוא כבר הצליח לעשות בעצמו למרות המגבלות בתנועה והכאבים בכתף/יד/זרוע.....
במקום בריכת הדגים שהניבה בעיקר אצות (בעיקר חוטיות, כאלה שסותמות את הצנרת) וירוקת מכוערת וכן היוותה חממה לביצי יתושים הוא בנה ערוגה חדשה עם מזרקה קטנטנה.
את האדמה הביא לו בחור מהיישוב שיש לו טרקטור, אבל את כל השאר (כולל הקמת הטפטפות והתקנה המזרקה) הוא עשה בעצמו.
מותר כבר לספר שזה בעצם מה שאני רציתי מלכתחילה: ערוגה קטנה (אפילו יותר קטנה מזו) בכניסה לבית, עם מזרקה קטנה שמשמיעה קול פכפוך נעים של מים. זה לקח 3 ניסיונות (שתי גרסאות של בריכת הדגים ולבסוף הערוגה הזאת) עד שקיבלתי את מה שהתכוונתי אליו.
בנוסף T כבר ירד לסדנת הצורפות שלו במרתף וחזר לייצר תכשיטים להנאתו. להלן התוצרת הראשונה שלו מאז הניתוח: צדף כסף ובתוכה פנינה...וכן, הג'ינג'ים הם שלי
אני גם הספקתי לעשות V על כמה וכמה ענייני בריאות - ביקור אצל א.א.ג (ועכשיו אני מבקשת כל הזמן להחליש את הרדיו והטלוויזיה, לדבר חלש...כי ניקו לי את האזניים), ביקורת אצל הגניקולוג (הכל בסדר ברוך השם, ואני חוזרת לקחת את ה-HRT אז בתקווה שתוך כמה שבועות גם גלי החום ושאר תופעות הלוואי המעצבנות של גיל המעבר תשכחנה), ביקורת שנתית אצל רופא העור (הוא הפנה אותי לכירורג פלסטי להסרת איזו נקודה כחולה מהרקה השמאלית שאמנם קיימת אצלי עשרות שנים ללא שינוי אבל בכל זאת עלולה להוות סכנה) והדובדבן על הקצפת: עקירה כירורגית של השן שבעטיה נגרם לי הזיהום שהגיע עד לחיך...
זה האחרון היה אתמול, ואני חייבת לומר בהפתעה (ובשמחה) שהיה פחות טראומטי ממה שציפיתי.
תוך כדי הטיפול לא סבלתי (היה לא נוח אבל לא כואב), הכאב שבעקבות הטיפול (אחרי שהפרצוף החל להתעורר) היה עמום ונסבל, ועם כמה טיפות אופטלגין הלכתי לישון וקמתי כמו חדשה הבוקר. המשך יבוא.
בנוסף - הכי חשוב - יש לי מתאמנת חדשה. היא הופנתה אלי על ידי חברה פסיכותרפיסטית, שזה לא מובן מאליו בכלל (הפרגון, הפרגון).
היתה לנו פגישה אחת, קבענו יום ושעה קבועים פעם בשבוע....והנה הסנונית הראשונה בחזרה שלי לאמן.
עוד מעט אני הולכת לאימון שלי, והיום ערב יום הזיכרון ....וכבר עצבות החלה ליפול עלי כבכל שנה בתקופה הזאת
כמה עוד נדע מלחמה? כמה עוד נישא חרב?
לא נראה באופק שמדינתנו הולכת לכיוון האחר, של הדיבור, של ההתקרבות, של השלום....וזה עוד יותר עצוב.