יוצאת לדרך חדשה

הגוף ממשיך לבגוד. התפטרתי מהפריחה האלרגית בפנים והתעוררתי הבוקר עם כאב גרון וראש - ובהמשך התפתח צינון.

אני כבר מבינה שעובר עלי תהליך ניקוי כלשהו ומתמסרת.

הבנתי. לזרום עם זה. 

המתאמנת הגיעה הבוקר למפגש השלישי שלה - כבר סיימנו שיחת היכרות בפעם הקודמת והפעם ביקשתי ממנה להכין מפת אימון. 

מדובר במספר שאלות שקשורות לחזון שלה (לדמיין את עצמה בעוד 20 שנה בכל תחומי חייה ולספר על כך כאילו זה קורה כבר היום), ערכים (לפרט את הערכים שלה בחיים כמו אהבה, חופש וכו ולתת לכל אחד מהם 4 מלים נרדפות לדעתה), כוונות חיים (לפרט את תחומי חייה בהם היא חשה שקיים פער בין מה שהיתה רוצה שיהיה לבין מה שיש בחייה במציאות) ומערכות יחסים בהם היא רוצה לחולל מפנה. 

ביקשתי ממנה שתשלח לי את זה בדוא"ל לפני המפגש היום והיא לא שלחה. יש מתאמנים שמתקשים עם הכנת המפה, יש כאלה שאין להם בעייה לכתוב אותה אבל על נייר. התברר שהיא מאלה. היא כתבה מפה מדהימה - בכתב יד. אז לא עברתי איתה על זה באותו הרגע, לקחתי את זה והקלדתי את זה לעצמי ואעבור על זה לקראת המפגש הבא - ואז נעבור על זה ביחד. 

במפה האדם מרשה לעצמו להרים ראש ולחלום (בחזון) ללא גבולות על כל מה שהוא מפנטז ורוצה בחייו....

בערכים ובמלים הנרדפות אדם מביא את המילון הפרטי שלו בהקשר לערכים שלו (למשל עבור חופש כל אחד מוצא מלים נרדפות אחרות, זה מדהים)

בכוונות החיים כמובן עולים הנושאים שבעטיים אדם הגיע לאימון, בדרך כלל

וכך גם במערכות היחסים. 

במהלך כל האימון חוזרים שוב ושוב למפה, היא העוגן - שעליו אנחנו עובדים. 

ומצד שני המפה יכולה להשתנות כל הזמן. וככל שאדם עובר טרנספורמציה במהלך האימון, לפעמים המפה הופכת לא רלוונטית או שדברים בה נפתרים - ואז בהחלט יש מקום לכתוב אותה מחדש. זה מופלא. 

המתאמנת שלי מאד משקפת לי את עצמי בהרבה מובנים. יש בה פוטנציאלים עצומים בכל כך הרבה תחומים - והם לא ממומשים. היא ממש מדגימה לי  את עקרון סאטיה מספר 9 : גדולתו של האדם נמצאת בתוכו פנימה והיא מוגבלת על ידו. 

כלומר, בבסיס אנחנו גדולים ויכולים, והיחידים שמגבילים אותנו אלה אנו עצמנו. בעזרת דפוסי התנהגות והרגלים, מנגנוני הגנה והישרדות, שפיתחנו עם השנים לצרכים שונים וכיום הם מגבילים אותנו.

וגם עקרון 3 : מה שמגביל את האדם נוכח ומשתקף בתודעתו ובגופו, מה שמגביל אותו משתקף בתחומי חייו. 

כלומר, כל מה שקיים במציאות בחיינו  בתחומים השונים (מערכות יחסים, כסף, עבודה וכו) זה ביטוי של המגבלות שפיתחנו על עצמנו. 

הרבה פעמים - כמו אצלה, כמו אצלי - הדבר היחיד שמונע בעד מישהו לפרוץ ולהאיר לעולם את כל הטוב והנהדר שקיים בפנים - זה הפחד. הפחד מאי הצלחה, מכשלון. לפעמים זה דווקא פחד מהצלחה. אני יודעת שאצלי לפעמים אני פוחדת לפתח אצל אחרים ציפיות יתר. עדיף שלא יצפו ממני.

ברור שכל זה נעוץ בילדות ובחוויות שלימדו אותנו להיזהר. 

אני מאד מאד מקווה שהיא תתמיד ותתאמן ותראה את הגדולה שלה לא רק בראש (כי בראש היא יודעת) אלא גם במציאות הפיסית. 

שבוע עמוס לפני (עמוס במונחים של אמפי 2015 כמובן, בלי שום פרופורציה לעומס שהיה נוכח בחיי עד 2012) - היום האימון שלה ומפגש מהנה עם חברה, מחר האימון שלי אצל המאמן שלי, מחרתיים יום לימודים באימושיין, בחמישי בערב יום הולדת 50 לחברתי הטובה ל' (לשעבר הבוסית שלי) ובששי גם מפגש מנטורינג וגם אחריו מפגש של החבר'ה מקורס מאמנים - מעין שילוב של מפגש חברתי עם סיעור מוחות לגבי האפשרויות השונות לקדם את עסק האימון של כל אחד מאיתנו. 

אז מקווה שהבריאות תסתדר עם כל זה

שבוע טוב