יוצאת לדרך חדשה

ובתרגום חופשי - לא שמים לב שמתרחשת טרנספורמציה. היא הדרגתית, היא עדינה (המילה הנכונה היא subtle, כמעט בלתי מורגשת) והכי חשוב - קשה לזכור איך היית קודם. ולכן אנשים רבים לא מודעים לכך שהם עברו טרנספורמציה. זה לא שינוי....ממצב X למצב Y. זה תהליך....

אחד הדברים הראשונים שהמורה שלי אמרה לנו בתחילת קורס מאמנים (בעצם לא, כבר בקורס הראשון : "נקודת מפנה") הוא להמנע מלרכל. להמנע מריכולים, ולנסות לא לשתף פעולה כאשר מישהו אחר מרכל איתנו על מישהו שלישי. 

ולחלקנו היה מאד קשה עם זה - הרי על מה נדבר עם חברינו ובני זוגינו ומשפחתנו אם נמנע מלרכל? 

אז היא דייקה בהגדרה שלה של מה זה לרכל ומה זה לדבר על מישהו בלי לרכל - היא אמרה שאם הבן אדם שמדברים עליו יוצא קטן - זו רכילות. ואם הוא יוצא גדול - אז לא. 

די פשוט בעצם. 

ביום חמישי הייתי ביום הולדת 50 של חברה טובה, ואתמול הייתי (לא עלינו) בלווייה. ובמפגש הזה עם חברים וחברות פתאם הרגשתי פיסית את הצרימה בכל פעם שמישהו ריכל. ממש ריכל. פתאם שמתי לב שיש ממש איזה גוון של רוע קטן בטון של המרכל. 

פתאם שמתי לב שמאחורי הרוע (הקטן מאד אמנם) יש גם איזשהו פחד....קשה לי להסביר.

פתאם ראיתי דברים שמעולם לא שמתי לב אליהם. 

ואז נפל לי האסימון. עברתי טרנספורמציה. אני כבר לא אותו אדם שהיה שומע (ומדבר) רכילות בנונשלנטיות. עכשיו זה ממש מפריע לי. זה כבר יצא מהמרחב שלי, צורת הדיבור הזאת. זה צורם לי.

מוזר.....