לא יודעת אם יש הרבה דברים בחיי שאני שונאת (ומפחדת) כמו בעיות שיניים, טיפול בשיניים, רופא שיניים (הסדר אקראי לחלוטין). כואב לי יותר, כנראה, מאשר לרוב האנשים, החניכיים שלי רגישות ומדממות יותר מאשר אצל אחרים, ובכלל - שונאת את זה. אבל לפעמים פשוט אין ברירה.
סיפרתי כאן (די בקצרה, נראה לי) על הסאגה שהיתה לי עם ה"גידול" בחיך שהתברר כמוגלה שהתפתחה בשן שהיה לה טיפול שורש ונסדקה....ו"פלשה" לחניכיים. בחרתי את רופא השיניים בעיקר לפי הקירבה לבית שלי. לא קבלתי המלצות וגם לא הלכתי לפי רשימת הרופאים שעובדים עם ביטוח השיניים שלי. אני אצלו בקליניקה 4 פעמים בשנה ממילא - אצל השיננית (הביטוח מכסה את רוב העלות, ואם אני מנקה את השיניים כל 3 חודשים אז הכאבים יותר נסבלים והאבנית פחות מספיקה להצטבר).
הוא היה זה שאבחן את הבעייה, קבע לי תכנית טיפולים: עקירה כירורגית והשתלת עצם, CT ואז שתל, ואז החדרת הבורג שעליו יולבש הכתר....תהליך של כמה חודשים טובים.
קבעו לי אז תור לעקירה, אחרי שלקחו לי מידות עבור התותב, וכשהגעתי לתור התברר שהגיע התותב הלא נכון (והם לא בדקו אותו כשהגיע כך שרק אחרי שהגעתי התברר שיש צורך לדחות את העקירה). זו לא באמת היתה אשמתה של הפקידה (אשתו) של הרופא אבל זה קצת כן - כי כאשר מגיעים תותבים מהמעבדה, את אמורה לוודא שהגיע מה שהזמנת. הייתי מאד סבלנית וחייכנית והיא מאד שמחה שאני מקבלת את העניין כל כך יפה ולא הפסיקה לומר כמה אני נחמדה.
אני כבר הייתי יומיים עם אנטיביוטיקה, והעקירה נדחתה מיום חמישי ליום שני שאחריו - כך שבסופו של דבר לקחתי אנטיביוטיקה במשך כעשרה ימים. לא נעים אבל גם לא נורא. גם התכוננתי נפשית לעקירה והיא נדחתה - וגם זה לא נעים אבל לא נורא.
לפני כשבועיים עשיתי את הCT ולאחר כמה ימים היא התקשרה להגיד שהכל בסדר וניתן לקבוע תור לשתל. פתחנו יומנים (אני, לפחות, פתחתי) והיא קבעה לי את ההשתלה לאתמול בשעה 16:30.
כבר בדרך לקליניקה התחלתי לחשוד שמשהו לא בסדר, כי פתאום הבנתי שלא קיבלתי SMS תזכורת על התור הזה. הם תמיד שולחים.
הגעתי ואמרתי שלום, מה נשמע, לא קבלתי SMS על התור הזה. "את באמת לא רשומה אצלי" היא אמרה. ידעתי! שוב קרתה תקלה. (זה היה המקום לשאול: למה דווקא אני?!). "איך אני לא רשומה אצלך?" והזכרתי לה את שיחת הטלפון, איך התקשרה אלי ואמרה שהCT בסדר ואפשר לקבוע....
"נכון נכון" היא הודתה מייד "ומשום מה לא כתבתי את זה ביומן וקבענו תורים במקומך" . טוב, זה כבר מוגזם, לא?
התיישבתי. אני לא מאמינה שזה קורה לי שוב. היא היתה כולה התנצלויות, ואני אמרתי ששוב אני כבר יומיים עם אנטיביוטיקה, ואני יודעת שהם טסים למחרת לשבוע חופש, ואין מצב שאני דוחה שוב. היא אמרה "נכון, נכון, את חייבת לעבור את ההשתלה היום, תיכף נדבר עם הרופא ונראה מה עושים" ואז היא אמרה "אני דווקא מאד מחבבת אותך" וזה גרם לי לחשוב לעצמי "אז את מי שאת לא מחבבת את דופקת לו קטעים כאלה כל הזמן?????"
רופא השיניים בדיוק סיים טיפול ויצא אלינו, המצב הוסבר לו והוא מייד הסכים לקבל אותי בסוף היום: שמונה ורבע בערב. לא ממש מצא חן בעיני שאני אהיה האחרונה בסוף יום עבודה מפרך אבל איזו ברירה היתה לי?
חזרתי הביתה (עכשיו דווקא שמחתי שזה קרוב) והתייצבתי שוב בשמונה ורבע.
היה קפוא בקליניקה והצטערתי שלא באתי עם גרביים ונעליים. ומכנסיים ארוכים.
הסייעת (שלא נראה היה שהיא ממש יודעת מה היא עושה ואיפה נמצא כל דבר ואיך קוראים לכל מכשיר) ניסתה להעלות את הטמפרטורה של המזגן (גם לה היה קר, היא ישבה שם עם טריינינג). רק אחר כך התברר שיש שם שמיכה במיוחד למצבים כאלה, המזכירה (אשתו) לא ממש טרחה לעדכן את הסייעת בעובדה הזאת.
זריקת ההרדמה השפיעה רק חלקית, וזאת למרות שהוא תיגבר אותה באמצע עם עוד חומר הרדמה. הכל כאב. נורא. והכל דימם - וכל הזמן הוא נאלץ לתפור עוד ועוד תפרים בגלל החניכיים "הסוררות" שלי. ובמהלך כל הטיפול שאלתי את עצמי אם יש סיכוי שאגיע אליו שוב לטיפול אחרי שכל הסיפור הזה ייגמר. פרט לכך זה הלך קל יחסית ומהר. פחות משעה.
נשארתי עוד רבע שעה כדי שהוא יוודא שאין דימומים והכל מחזיק יפה. בסך הכל הוא כנראה עובד בסדר גמור.
בבית ישבתי עם קרח (שהרופא נתן לי) ואיזה 50 טיפות אופטלגין נוזלי פלוס נורופן. חשבתי שיהיה לילה סיוט - אבל ישנתי כמו תינוקת. קמתי בלי כאבים, מעט לחץ מידי פעם באזור השתל.
היום המזכירה (אשתו) התקשרה לשאול איך אני מרגישה. ואז הם טסו לחו"ל. מקווה שלא אזדקק להם.
אפשר לעשות V גם על העניין הזה. מקווה שהשלבים הבאים כבר פחות טראומטיים......שבת שלום
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
