יוצאת לדרך חדשה

גיסתי המקסימה נ' (שהיא כנראה הדודה האוטלטימטיבית) תמיד קונה מתנות נהדרות, ובעיקר לנכדים שלי (עוד אין לה נכדים משלה...)

לראש השנה היא קנתה לנכדים שלי משחק מקסים בשם "מה עובר עליך?", ומאז הם כולם (כולל בתי) מכורים לזה.

זהו משחק קופסא שבו מתקדמים על לוח לפי הטלת קוביות, ובכל תחנה צריך לקחת קלף (לפי הצבע). הקלפים מטילים משימות שונות, בהן אנחנו מתבקשים לומר משהו או להציג משהו בכל פעם ברגש אחר. והם עושים זאת מצוין. חכמוד ממש קלט את העניין, לנשמותק יש עדיין בעייה עם הצגת חפצים בפנטומימה (כשיוצא לו קלף של להציג עץ או כובע הוא פשוט אומר "עץ" או "כובע" וזה מתוק ומצחיק בפני עצמו).

זה כל כך יפה לראות איך הם יודעים לומר "אני מת מעייפות" אבל בשמחה, או "איזה כיף להיות בבית" אבל בעצבים...הם ממש קלטו את זה.

לפני כמה ימים עלה להם קלף משימות שהנחה אותם לספר בדיחה. 

נכדיי צוחקים המון, ובכלל - יש המון דברים שמצחיקים אותם. לפעמים זו מילה ("בטטה") ולפעמים זו תנועה...

אבל עד השבוע הם לא ידעו מה זו בדיחה. האמת - אין לי מושג מאיזה גיל מסוגלים להבין את המושג הזה. לא סתם משהו מצחיק, אלא סיפור עם Punch line...

בתי (שבדרך כלל לא חזקה בבדיחות) החליטה לספר להם בדיחה שזכרה שסיפרתי לה ולבני בילדותם:

שמוליקיפוד הלך לקיטנה. ביום הראשון לקיטנה נכנס למטבח ושאל את הטבחית: "יש עוגת גזר?"

"לא, שמוליק", ענתה בצער הטבחית. "אבל יש עוגת תפוחים..."

ביום השני נכנס שמוליק שוב למטבח ושאל שוב את הטבחית: "יש עוגת גזר?"

"לא, שמוליק", נענע הטבחית בראשה. "אבל יש עוגת גבינה..."

ביום השלישי נכנס שמוליק שוב למטבח ושאל שוב את הטבחית: "יש עוגת גזר?"

"לא, שמוליק", נענע הטבחית בראשה. "אבל הכנתי עוגת שוקולד נהדרת..."

וכך בכל יום הציץ שמוליקיפוד למטבח בקיטנה ושאל: "יש עוגת גזר?"

ביום ששי החליטה הטבחית להפתיע אותו, וכאשר הוא נכנס למטבח ושאל "יש עוגת גזר?" ענתה לו הטבחית בשמחה:

"יש, שמוליק! יש! הכנתי לך עוגת גזר!"

"נכון שזה מגעיל?" אמר שמוליקיפוד וברח מהמטבח.

בתי מספרת שכבר ב"יש עוגת גזר" הראשון התגלגלו חכמוד ונשמותק מצחוק, כנראה כי היא אמרה את זה בקול מצחיק. 

אבל כשהגיעה ל-Punch line, היא מתארת שהיא ממש ראתה איך לחכמוד "נופל האסימון" והוא מבין את זה, מבין את הבדיחה.

הוא נקרע מצחוק, ממש נשפך על הרצפה, ונשמותק (שלא ממש הבין) נשפך מצחוק אחריו. 

זה היה רגע כל כך מרגש, מכונן, ראשוני - הפעם הראשונה, הבדיחה הראשונה. היא סיפרה לי על כך בהתרגשות.

אחרי כן היא סיפרה להם בדיחה נוספת (שהזכרתי לה, בשיחת הטלפון שלנו) - על איש אחד שהולך ברחוב ויש לו גזרים תקועים לו באוזניים. 

אנשים עוצרים אותו כל הזמן ואומרים לו "יש לך גזרים באוזניים" והוא שואל "מה?" וממשיך ללכת.

בסוף הוא עונה לאחד מהם "אני מצטער, אני לא שומע, יש לי גזרים באוזניים".

חכמוד סיפר לנו את הבדיחה הזאת ביום ששי בערב בצורה כל כך חמודה, ומדוייקת, עם פנטומימה והכל....זה היה מרגש ומקסים.

אגב, ממליצה על המשחק הזה לכל ההורים בעלי ילדים קטנים!