יוצאת לדרך חדשה

לכבוד יום הולדתו החמישי של חכמוד הבא עלינו לטובה בסוף השבוע הבא, יצאנו T ואני יחד עם בתי ושני הנכדים לקנות לו מתנה.

מתנה מסבא וסבתא זו בדרך כלל מתנה "גדולה" ורבה היתה הפתעתנו, כאשר שאלנו מה הוא רוצה והוא ביקש בדיוק את אותה המתנה כמו בשנה שעברה: את הכלב צ'ייס מ"יחידת חילוץ". אז נכון שמחיר הצעצוע הזה חסר כל הגיון וכל פרופורציה לגודלו ולשימוש שניתן לעשות בו, אבל חכמוד הגיע לשלב שבו הוא - כמו כל חבריו - חשוף למותגים השונים, ובשנה שעברה באמת בלענו את הצפרדע וקנינו לו גם את זה וגם רובוטריק. בכל מקרה היה ברור שאין סיבה לקנות שוב את אותה המתנה, ובעצת הוריו הצענו לו שנקנה לו נעלי כדורגל, שהרי מתחילת השנה הוא בחוג. חכמוד הסכים מייד והתחיל גם להתרגש לקראת היום הגדול - יום קניית הנעליים עם סבא וסבתא. 

במקור תכננו לבדוק קודם באליטל, בבני ציון - שם בדרך כלל אנחנו מוצאים מבחר גדול וגם יחסית בזול. אלא מה, בתי בררה וגילינו שהחנות נסגרה - כנראה ממש לא מזמן. אז נסענו למגה ספורט במתחם שפיים-געש. 

נפגשנו שם, אנחנו באנו ישר מהבית והיא אספה אותם מהגנים אחרי העבודה. רצינו לקנות לחכמוד נעלי כדורגל (נעלי פקקים) וגם כדורגל, לנשמותק נעליים קצת גבוהות יותר, לחורף, וגם כמה זוגות גרביים בשבילי. 

לא היה מבחר גדול בגדלים שלהם (מספרים 27, 28...) אבל היו נעליים מאד יפות. 

חכמוד מייד התביית על זוג נעלי אדידס (לא בטוח שזה נראה בדיוק ככה, אבל זה קרוב). בלענו חזק כששמענו שהנעל עולה 280 ש"ח ...אבל יום הולדת זה יום הולדת!

ואז פנינו לבחור לו כדורגל. הכדור של נייק עלה 100 ש"ח. של אדידס עלה 80 ש"ח. "התפשרנו" על כדורגל של דיאדורה ב-50 ש"ח. בצבעים תואמים לנעליים (לא מצאתי תמונה משום מה)

ואז שאלנו את נשמותק אם יש כאן נעליים שמוצאות חן בעיניו. הוא היה מאד עייף, אבל במצב רוח נהדר. 

הוא הלך ישר לאזור של המבוגרים ובחר נעל כזאת בערך. 

הסברנו לו שזו נעל של מבוגרים, והפנינו אותו למעמדים של נעלי הילדים. הוא בחן את כל הנעליים היטב, חזר למעמד של המבוגרים ובחר נעל כזאת. 

ושוב הסברנו לו שאין את הנעל הזאת במידות שלו, ושוב הפנינו אותו למעמדים של נעלי הילדים. הוא בחן בקפידה את כל הנעליים ואמר: 

"אני רוצה נעל כזאת" ועשה תנועה של גל עם היד. האמת? מזל שבתי היתה איתנו, כי אני לא הייתי מבינה למה הוא מתכוון.

היא התחילה לצחוק, והראתה לנו שכל נעלי הילדים, לפחות אלו החורפיות, היו של אדידס, והוא מבקש נעל של נייקי!!! הפשוש הקטן בן השלוש וכלום רוצה מותג אחר. 

גם אנחנו התפוצצנו מצחוק, אבל מהר נרגענו והסברנו לו שאין במידה שלו נעל חורפית של נייקי, ולמזלנו הוא הסכים די מהר "להתפשר" (גם הם עלו לנו 230 ש"ח). קנינו לו מגפון של אדידס

והוא היה מאד מרוצה. שניהם התרוצצו להם בחנות שמחים בנעליהם החדשות. 

בחרתי לי גרביים ו-T הציע לי לקנות גם חליפת טרנינג של אדידס שהיתה במבצע (129 ש"ח) ואז לפני שהלכנו לשלם בקופה, ציין בפנינו המוכר שהנעליים של נשמותק כלולות במבצע של "זוג שני ב-50%". אולי אנחנו רוצים עוד זוג נעליים? בדקנו שוב את ההיצע, לקנות אולי גם נעליים רגילות (לא כדורגל) לחכמוד אבל לא היה שם משהו במידה שלו שענה על הדרישות. 

ואז המוכר הציע לנו  - אחרי שראה שגם לי וגם לבתי יש רגל קטנה. המבצע כולל גם נוער, כלומר: עד מידה 37. 

האמת, אמר T, שהנעליים שלך (שלי) כבר גמורות (סוקוני ישנות מאד), ומייד הזדרז המוכר להביא לי שני זוגות נעליים, מתוכם בחרתי נייק "זום". כאלה אבל בוורוד

"כדאי לכם", אמר המוכר, הנעליים האלו במידות הקטנות עולות ברגיל 400 ש"ח (במקום 600 ש"ח למידות הרגילות) ובזכות המבצע, אמר המוכר, תשלמו חצי מחיר. 200 ש"ח על זוג נעלי נייק נשמע טוב, לא? 

זה התחיל מזה שכשהגענו לקופה T שאל אם אפשר לקבל הנחה, היות שקנינו כל כך הרבה דברים. 

בוודאי, אמר מנהל החנות, אם תעשו כרטיס מועדון. הוא חישב שהצטרפות למועדון תחסוך לנו כ-150 ש"ח. שווה? נשמע ששווה, אלא מה? זה לא סתם כרטיס מועדון, זה כרטיס אשראי. ואנחנו מזמן הבנו שכדאי שיהיו לנו כמה שפחות כרטיסי אשראי. שהרי בשנה הראשון אין עמלה, אבל אחר כך? ונסו לבטל את הכרטיס...בקיצור, ויתרנו. הם עוד שכנעו ושכנעו אבל T לא היה מוכן בשום אופן, וכך ויתרנו על הנחה גדולה.

אבל לא נורא, נכון? יש לנו את המבצע של זוג שני ב-50%. ובכן - כמו אהבלים לא בדקנו באותיות הקטנות של המבצע, מה גם שהמוכר הטעה אותנו במפורש - זוג שני ב-50% הזול מביניהם כמובן. לא עזר שהיינו 3 עדים ששמענו את המוכר אומר שהנעליים שלי יעלו 200 ש"ח. בפועל הנעליים של נשמותק עלו 115 במקום 230. לא היה עם מי לדבר, ובכלל מרגע שסירבנו להצטרף למועדון, גם היחס של המוכרים והמנהל השתנה מן הקצה אל הקצה, וממש לא הזיז להם כשאמרנו שזו הפעם הראשונה והאחרונה שאנחנו קונים בחנות הזאת. 

האמת שבאותו הרגע בא לי להחזיר את הנייק, "זום" או לא "זום" הם עצבנו אותי. אבל T אמר, בצדק, שהסוקוני הישנות שלי באמת כבר בלויות לגמרי וחשוב לשמור על הגב....

יצאנו משם מרוצים מאד מהסחורה ומהאושר של הקטנטנים, אבל תוהים מדוע חוויית הקניה צריכה להיפגם ככה?