עשרים וארבע שעות כמעט מסוף הניתוח אפשר לומר שהוא עבר בשלום והרבה יותר טוב מהמצופה.
עדיין לא ניתן לדעת את מידת הצלחתו - כלומר האם המנתח הצליח במשימה: להפסיק את הכאבים הנוראיים שהמשיכו לפקוד את T למרות (ובגלל ) הניתוח שבוצע בפברואר שעבר ואשר היה אמור לפתור את המצב.
אבל הדאגות הגדולות לקראת הניתוח עצמו לא התממשו, ומזל שכך.
התברר שהדאגה הכי גדולה שלו היתה לא להתעורר. ממש כך. התגובה שלו להרדמה בפעם הקודמת היתה כל כך טראומטית שהוא פחד ממנה יותר מכל.
גם אני דאגתי מזה, אבל דאגתי לא פחות מכאבי התופת שהוא סבל בעקבות הניתוח, אז לפני שנה.
דיברנו ארוכות עם הרופאה המרדימה האחראית על כל הרופאים המרדימים ושטחנו בפניה את חששותינו.
היא עברה בקפידה על מהלך הניתוח הקודם, ציינה בפנינו את הדומה ואת השונה הצפוי בניתוח הנוכחי: בעיקר שהוא אמור להיות קצר יותר.
היא גם הבטיחה לתת לו את מינון המינימום הנדרש, לא יותר. ולתדרך את המרדים. וכך עשתה.
הניתוח היה באמת קצר יותר - אבל בשבילי כל דקה כמובן היתה כמו נצח.
קשה לתאר את הישיבה שם בחדר ההמתנה - כאשר בכל פעם שנפתחה הדלת ציפיתי לראות אותם מוציאים אותו, ובמקום זאת יצא מנותח אחר או מנקה עם עגלת אשפה.... 
ישבתי לבד - יש שישאלו למה לא ביקשתי שמישהו יישב איתי, אבל זה בכלל לא עלה על דעתי ולא יודעת אם זה היה מקל עלי.
אבל לא הייתי לבד, כל הזמן הופגזתי בוואטסאפים וטלפונים ממשפחה וחברים שדאגו ורצו עדכונים.
זה עשה לי טוב לדעת שחושבים עליו, עלינו, שאכפת, שדואגים. זה גם העסיק אותי. לא הרגשתי לבד.
בניתוח היו אמורים להחדיר בלון למפרק הכתף כדי ליצור חיץ פיסי בין הרקמות בחלל הכתף
מדי כמה זמן יצאה המנהלת הרופאה המרדימה ודיווחה לי שבינתיים הכל בסדר. התברר שנדרשה עבודת ניקיון רבה לפני שניתן היה להחדיר את הבלון, כי כל המפרק היה דלוק, היו המון התדבקויות (מהניתוח הקודם, שאריות של חוטים שקשרו את הגיד שנקרע לגמרי ונשארו שם כעצם זר ועוד ג'יפה) ולקח כשעתיים רק לנקות את הכל ולהכין את הכתף להחדרת הבלון. אחרי ההחדרה והמילוי של הבלון בסיילין הם גם בדקו שניתן להזיז את המפרק והבלון יציב במקומו, ורק אז סגרו את הכל, העירו אותו והעבירו אותו לחדר ההתאוששות.
היה לו קשה להתעורר אבל הפעם הוא התעורר יותר מהר ובפחות טראומה מהפעם הקודמת - וגם ההתאוששות עצמה היתה מהירה יותר ושחררו אותו הביתה כבר אתמול בערב, לא הצטרך לבלות שם את הלילה.
הכאבים היו עזים בשעה הראשונה שאחרי הניתוח אבל פחתו בהדרגה - בחלקו בזכות משככי הכאבים ונוגדי הדלקת שנתנו לו, אבל עכשיו - 24 אחרי הניתוח - הוא כבר בלי משככים והמצב לא נורא. איזו הקלה!
ההחלמה תיקח עוד זמן כמובן אבל אם זה ימשיך ככה צפויה החלמה מהירה יותר וקלה יותר מאשר מהניתוח הקודם ורק נותר להתפלל שהבלון יעשה את העבודה (וגם הניקיון המאסיבי שבוצע שם, כי הרופא הסביר שההתדבקויות עצמן גרמו לכאבים עזים) ו-T ייפטר מהכאב המתמיד בכתף
תודה לכל מי שאיחל ובירך ודאג - גם זה עזר לי מאד מאד 
כמו שכבר אמרתי : לא הרגשתי לבד 
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
