אני כותבת בעקבות שניים מהפוסטים המרתקים שבהם כותבת קורדליה, בין היתר, על תחושותיה לגבי המצב כאן בארץ וכן על הניסיון להבין את הפרופיל הפסיכולוגי של ימנים מול שמאלנים. מהתגובות ראיתי שכל אחד מאיתנו לקח את הדברים לכיוון שלו, אבל בגדול יש כאן באמת המון סימני שאלה. בא לי להסתכל על זה מזווית נוספת.
אני יודעת שיש הרבה שמאמינים שהמציאות הלא פשוטה,שאותה אנחנו חיים כאן בארץ היא קארמה, איזו הבשלה של משהו שנזרע על ידינו מתישהו בעבר, ואגב שאנחנו כנראה ממשיכים לזרוע.
אחרים מתעקשים שמה שנוכח במציאות שלנו הוא תמיד השתקפות של מה שקורה בתוכנו.
כך או אחרת, מגיע האדם הבודד לשאלה הבלתי נמנעת: אם אעשה הכל נכון, אם אזרע טוב לב ואהבה בחיי -> האם אסייע במשהו לשנות את המצב "שם בחוץ", במדינה שלנו, בעולם?
ואם אשקוד על ההתפתחות שלי, אחקור את התגובות שלי, אטפל בחלקים השונים בתוכי שהם כנראה גזעניים או זורעים פחד או שונאים....האם זה יזיז במשהו למה שקורה מסביב?
אין לי כמובן תשובות אבל יש לי כמה הרהורים בנושא. ראשית אני מאמינה שיש עניין של מאסה קריטית. כלומר - אם מספיק אנשים יהיו עסוקים בלזרוע טוב ולעזור להיטיב עם עצמם ועם הזולת, זה יעבוד כמו אדוות במים...ישפיע על מעגלים קטנים ואז גדלים והולכים עד שבסופו של דבר יהיו מספיק אנשים שמה שחשוב להם זה השלום והשיויון והחופש והכיבוד ההדדי של כל בני האדם.
בנוסף אני מאמינה שאם אני לא מתייאשת מראש מהמצב, אלא ממשיכה באמת לנקות את עצמי מכל הדפוסים המגבילים, המרחיקים, המשתקים, הכועסים, הנעלבים, המאשימים....משהו בתוכי יעבור טרנספורמציה ואפסיק לראות אנשים רעים, גזעניים, שונאים ואתחיל לראות אותם ככואבים, כסובלים, ואז תוכל להיות התמרה כלשהי...
ועוד דבר מאד חשוב - וזה גם קשור למה שכתבה קורדליה: האם אני מבינה שאני והשכן שלי (שחיים באותו עולם, באותה מדינה, באותו בניין אפילו) רואים את העולם בצורה שונה לגמרי זה מזה - ואני מבינה שאני לא יכולה לרצות לכפות עליו את הראייה שלי כפי שלא הייתי רוצה שהוא יכפה עלי את הראייה שלו...? הרי גם לו וגם לי יש היגיון או סיבה כלשהי שגרמה לנו לראות את הדברים בדרך כלשהי. מי אמר שאני צודק והוא לא? מי אני שארצה "לכבוש" את דעתו ורצונו? נראה לי שהדרך היא להשפיע על איך שאני רואה את הדברים, לנקות מתוכי את הקונפליקטים הקיימים, לא לכבוש אחרים לחשוב כמוני.
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
